שמעו אני בתסביך לא נורמלי, (בן 15,5)

אני לא בקשר עם אבא שלי כבר 8 חודשיים, (לא משנה הסיבות) ויצא לנו לדבר כמה פעמים מאז שניתקנות קשר, אבל היום בבוקר אבא שלי התקשר אלי ואמר לי שהוא צריך עזרה בכמה דברים, אני בתוך תוכי מת לחזור לקשר איתו, זה לא הפעם הראשון שאנחנו "כמעט חוזרים להייות בקשר" אבל תמיד יש משהו שמפחיד אותי בזה, כול הסיטואציה מלחיצה בצורה מוזרה, בקיצור מפה לשם הבנתי שהוא עובר דירה ושהוא צריך עזרה, לפני שניתקנו קשר גם הייתי עושה איתה את הדברים האלה של לעבוד וזה, והוא ביקש ממני אם אני אוכל. לבוא לעזור לו ועל הדרך נוכל גם לדבר, ( אולי זה נשמע לכם מוזר שאחרי 8 חודשים שלא דיברנו פתאום הוא בא לי עם בקשה כזו ב-8 בבוקר, אבל זה אבא שלי הוא עושה הכל מהר פועל זריז וכל זה) אבל אני כבר מכיר אותו אז זה לא מוזר לי, ופשוט היום נרדמתי בחמש בבוקר (חופש גדול) והייתי גמור, ובהתחלה אמרתי לו שאני יכול לבוא, כי זה אבא שלי, אם יש משהו אחד שאני בחיים לא יעשה זה "לסרב" להורים שלי, ואז אחרי חצי שעה שאני יושב עם עצמי ומהכל את הסיטואציה, הגעתי למסקנה שאני לא במצב נפשי לעשות את זה, ואז הטלבתתי רצח נהייה, לי מצפוניים, לא ידעתי מה לעשות, גם אמרתי לעצמי איך אני יגיד את זה לאמא שלי שיצאתי ב9 בבוקר לאבא שלי, אולי זה לא נשמע לכם כול כך קיצוני אבל לי זה הייה קשה לנסח לה את זה, קיצר אמרתי לא שאני לא יוכל ואני מתנצל כי אני לא במצב היום ושאפשר ביום אחר, (כתבתי את זה לפני שידעתי שהוא עובר דירה) הוא מנסתם הבין ואמר שאי אפשר יום אחר שהוא עובר דירה, ושהכול בסדר תודה ושהוא יסתדר, באותו הרגע הייה בא לי לקבור את עצמי, הייה לי מצפוני אחושרמו*ה לא שלחתי את ההודעה בלב שלם סעמק, קיצר סליחה על החפירה חיפסתי מקום לפרוק בו את הכול, ורציתי לשאול את דעתכם, אם אני יצאתי לא בסדר, מקווה שמישהו בכלל קראה את החפירה הזאת.