נמאס לי כבר להסתיר את הריקנות והדכאון שלי

לך לפסיכולוג

תספר למישהו קרוב אם יש או שתלך לפסיכולוג,
אני פה אם תצטרך

תספר למישהו שאתה סומך

שואל השאלה:
תודה רבה!

שואל השאלה:
לא יודע כבר על מי אני סומך

גם אני ככה ( 17 )

כשלי הייתה תחושת ריקנות ורע עם עצמי דיברתי עם אנשים שאני אוהבת
וברגע שפתחתי את הלב שלי בפניהם פתאם הכל היה טוב יותר, הכל השתפר לטובה.
זו חתיכת תקופה אבל תאמין לי שהיא תעבור בסופו של דבר. וזה גם ממש ממש תלוי בך.

פסיכולוגית מקופת חולים
בנוסף תמצא בן אדם אחד שדואג לך מעודד ושעושה לך טוב:)
תמצא תחביב פייסבוק אינסטה חינמיים מתנסים בעיר ליד מחוץ או בתשלום סמלי רק שתחייך ואתה יכול לדבר איתי :)
בנתיים אשמח להיות האדם הזה

הי אנונימי יקר,

מתאר לעצמי כיצד התחושה שאתה נדרש להסתיר ולעטות מסכה, יכולה להתיש ולגזול ממך אנרגיות רבות..
ממילותיך נשמע שהדכדוך מייאש ומטריד את מחשבותיך.
כבר מהתמונה ניתן להסיק על השביזות וחוסר הרצון להתמודד עם מציאות כזו כפי שתיארת..

למרות מצב הרוח והייאוש - נראה שמצאת דרך לפרוק כאן קצת את רגשותיך.
אולי זה מעיד על רצון עז בתוכך לחוות מציאות מהנה, אופטימית, ושלווה יותר..

אם תהיה מעוניין להמשיך ולשתף במקום אנונימי ובטוח,
מזמין אותך להגיע לצ'ט שלנו באתר סה"ר. מצרף קישור מטה לנוחיותך.
תוכל לפרוק ולשתף שם עם המתנדבים בכל שתבחר, וכך אולי למצוא פתרון למציאות מחויכת ורגועה יותר..

אתה לא לבד, אנחנו פה איתך..
שלך,
מתנדב סה"ר