כתבתי קטע אשמח לביקורת וטיפים

תמיד הייתי הילדה הבוגרת
זאת שקצת יותר דומה למבוגרת
לא אכפת לה מהנושאים של הילדים
כאילו דילגה על שלב הזיבולים
אבל עכשיו שאני נזכרת
זה קצת חבל שלא יצא לי להיות מתבגרת
קיבלתי מהשלב הזה רק את החרדה והדיכאון
אבל השאירו אותי בצד בשלב השיכרון
בחיים לא עישנתי או אפילו סתם הברזתי
תמיד וידאתי שלא ירגישו שאכזבתי
אז יש כאלה שיגידו שיש לי מודעות עצמי גבוהה
ויש כאלה שיגידו שאהיה פוליטיקאית דגולה
ואני באמת לא מבינה את בני גילי
לדעתי תמיד התנהגו קצת דבילי
אבל זה לא שלב בחיים שנחמד לדלג עליו
ואני מניחה שהזיכרון הזה תמיד יכאב.


(אני יודעת שזה לא טוב אבל חשוב לי לשמוע עוד דעות)