אשמח שתתנו ביקורת כנה על קטע שכתבתי

בסופו של יום- זאת את
את והסיגיריה, את והעשן, את והמחשבות את והפחדים, את והכאב, את והלבד , את והשתייה החריפה שמרסקת לרסיסים כל שריד שפיות אחרון, את והסטלה הרגעית, את וכל מה שאמרת שאת לא תהיי, את והשירים בפול ווליום, את והמסיבה, זאתי שנגמרה, זאת שכולם כבר מזמן עזבו ממנה, את והתהיות, את וכל מה שאי פעם ברחת ממנו, את והחושך שאת מוצאת באורות מסביב, איך את תמיד מוצאת את החושך, אה? או שהוא זה שמוצא אותך? חושך נצחי, חונק אותך, רודף את נשמתך.
אז את פשוט בורחת . כי זה הדבר הטוב ביותר שאת יודעת לעשות, לברוח.