10 תשובות
מניסיון
עמותת רקפת
עמותת רקפת
שואל השאלה:
אני גם שם חברה נהדרים
אני גם שם חברה נהדרים
עוזר מאד. הדרך הכי טובה לטיפול בחרדות
מניסיון
מניסיון
אנונימית
הרבה רצון לצאת מזה.
חברים טובים שיתמכו בך לאורך הדרך.
לעמוד מול הפחד כמה שיותר פעמים בכדי לשבור את ההרגל המוכר שגורם לך לשתוק/לקפוא/להסתתר.
להאמין בעצמך.
להסתכל על דמויות שהן הסגנון שאתה רוצה להפוך אליו ולהתאמן מול המראה ולנסות לדבר כמוהם- בטון, בחזות הפנים, בסגנון השיח.
דברים אלה יגרמו לכך שלאט לאט תעזוב את החזות השקטה ותיכנס לחזות שהתאמנת להתאים את עצמך אליה.
"אנחנו שחקנים, והעולם הוא הבמה", המשפט הזה כל כך נכון.
חברים טובים שיתמכו בך לאורך הדרך.
לעמוד מול הפחד כמה שיותר פעמים בכדי לשבור את ההרגל המוכר שגורם לך לשתוק/לקפוא/להסתתר.
להאמין בעצמך.
להסתכל על דמויות שהן הסגנון שאתה רוצה להפוך אליו ולהתאמן מול המראה ולנסות לדבר כמוהם- בטון, בחזות הפנים, בסגנון השיח.
דברים אלה יגרמו לכך שלאט לאט תעזוב את החזות השקטה ותיכנס לחזות שהתאמנת להתאים את עצמך אליה.
"אנחנו שחקנים, והעולם הוא הבמה", המשפט הזה כל כך נכון.
שואל השאלה:
די קשה לשנות את מי שאתה וגם לא מומלץ לדעתי
די קשה לשנות את מי שאתה וגם לא מומלץ לדעתי
זה יותר להתפתח בתור עצמך- שלא מפחד, מאשר לשנות את עצמך. כי אתה תהיה עדיין אתה בסופו של יום, פשוט עם ביטחון קצת יותר גבוה.
שואל השאלה:
cbt ממליצה?
cbt ממליצה?
אם זה טיפול פסיכולוגי מסוים אז אני מניחה..
אני אישית עדיין לא מכירה את כל סוגי הטיפול השונים.
אני יכולה להעיד על עצמי שכעבור 3 שנים הצלחתי לבד לצאת מהחרדה החברתית שהיתה לי בעזרת כל הנתונים שכתבתי שם.
ככה שזה תלוי באמת עד כמה אתה רוצה את זה ועד כמה אתה תתאמץ לעמוד מול הפחד בכדי לשנות את התגובה האוטומטית הזאת שעוצרת אותך במוח.
זה דפוס מחשבתי לא טוב.. פשוט לעשות סוויץ כדי לשנות אותו..
ברגע שמבינים את זה יותר קל לחזות הצלחה.. אני בתור אחת שניסתה על עצמי את זה בלי ידע קודם יכולה להבטיח לך שההצלחה יכולה להתרחש גם בלי הידע לגבי זה.
אבל זה בעיקר תלוי בך בין אם יש טיפול או לא.
שווה לקרוא עליו בכל זאת.. אני מכאן לא יכולה לעזור לצערי.
אני אישית עדיין לא מכירה את כל סוגי הטיפול השונים.
אני יכולה להעיד על עצמי שכעבור 3 שנים הצלחתי לבד לצאת מהחרדה החברתית שהיתה לי בעזרת כל הנתונים שכתבתי שם.
ככה שזה תלוי באמת עד כמה אתה רוצה את זה ועד כמה אתה תתאמץ לעמוד מול הפחד בכדי לשנות את התגובה האוטומטית הזאת שעוצרת אותך במוח.
זה דפוס מחשבתי לא טוב.. פשוט לעשות סוויץ כדי לשנות אותו..
ברגע שמבינים את זה יותר קל לחזות הצלחה.. אני בתור אחת שניסתה על עצמי את זה בלי ידע קודם יכולה להבטיח לך שההצלחה יכולה להתרחש גם בלי הידע לגבי זה.
אבל זה בעיקר תלוי בך בין אם יש טיפול או לא.
שווה לקרוא עליו בכל זאת.. אני מכאן לא יכולה לעזור לצערי.
שואל השאלה:
והיום את כבר לא חושבת על החרדה פשוט?
והיום את כבר לא חושבת על החרדה פשוט?
לא.
אבל התחושה של האם לשתוק תמיד נמצאת במוח כעוד אופציה מוכרת..
אני כמובן לא מתייחסת אליה ולפעמים היא אפילו לא צצה במוחי.
זה פשוט שהתקופה שהייתי כזאת היא די ארוכה ככה שזה תלוי זמן אני מניחה עד שזה יפסיק..
אך היא לא מפריעה לי בצורה כלשהי. אני רגילה ולא ישר יבחינו בכלל שאולי היא היתה קיימת אצלי.
אני עדיין מופנמת ולא מוחצנת אך השיח שלי פתוח, אני מדברת בקול יותר גבוה, אני לא פוחדת להביע את עצמי או לענות על שאלות בכיתה.
אני כן לא יצעק ברחוב כמו מוחצן כי זה לא משהו שרציתי לשנות בעצמי..
אבל הבעיה של הפחד מה יגידו אחרים אם אני אפתח בדעתי יחסית נעלמה.
זה גם מאד תלוי מה אני רוצה לאמר..
יש דבר כזה בפסיכולוגיה שנקרא 'הצל' (אצל הפסיכולוג יונג) הצל הוא משהו שכל אדם מסתיר מהסביבה שזה משהו שהוא יודע שהסביבה רואה כפסול.. כמו רצח או שוביניזם או דברים בסגנון.. את הדברים האלה נהוג להשאיר בפנים ולא לחסוף בפני אחרים ולכן דברים כמו אלה ישר לא אגיד כי יש טקט.
אבל בדיעבד לכל אחד יש את הצל שלו..
פשוט אני אומרת שרק בעיניין הצל תעצור את עצמך, מעבר לזה.. זה בסדר להביע.
אבל עדיין שווה לחשוב פעמיים האם להגיד או לא בהקשר לכל נושא.
אבל התחושה של האם לשתוק תמיד נמצאת במוח כעוד אופציה מוכרת..
אני כמובן לא מתייחסת אליה ולפעמים היא אפילו לא צצה במוחי.
זה פשוט שהתקופה שהייתי כזאת היא די ארוכה ככה שזה תלוי זמן אני מניחה עד שזה יפסיק..
אך היא לא מפריעה לי בצורה כלשהי. אני רגילה ולא ישר יבחינו בכלל שאולי היא היתה קיימת אצלי.
אני עדיין מופנמת ולא מוחצנת אך השיח שלי פתוח, אני מדברת בקול יותר גבוה, אני לא פוחדת להביע את עצמי או לענות על שאלות בכיתה.
אני כן לא יצעק ברחוב כמו מוחצן כי זה לא משהו שרציתי לשנות בעצמי..
אבל הבעיה של הפחד מה יגידו אחרים אם אני אפתח בדעתי יחסית נעלמה.
זה גם מאד תלוי מה אני רוצה לאמר..
יש דבר כזה בפסיכולוגיה שנקרא 'הצל' (אצל הפסיכולוג יונג) הצל הוא משהו שכל אדם מסתיר מהסביבה שזה משהו שהוא יודע שהסביבה רואה כפסול.. כמו רצח או שוביניזם או דברים בסגנון.. את הדברים האלה נהוג להשאיר בפנים ולא לחסוף בפני אחרים ולכן דברים כמו אלה ישר לא אגיד כי יש טקט.
אבל בדיעבד לכל אחד יש את הצל שלו..
פשוט אני אומרת שרק בעיניין הצל תעצור את עצמך, מעבר לזה.. זה בסדר להביע.
אבל עדיין שווה לחשוב פעמיים האם להגיד או לא בהקשר לכל נושא.
באותו הנושא: