כותבת בשעת משבר אשמח שתקראו

טוב אז
ההורים שלי גרושים איזה שנתיים וחצי כזה ואני ישנה רק אצל אמא שלי.לפני חמישה חודשים יום שבת,5 בפברואר הלכנו לסבא וסבתא שלי מצד אמא אחרי כמה שעות שאנחנו שם אבא שלי כתב לי ולאחותי שהוא לא יכול יותר והוא אוהב אותנו כמובן שהתחלנו להילחץ ולבכות לא הבנו מה קורה התקשרנו לדודה שלי ומשפחה בשביל לבדוק אם הם יודעים איפה הוא.
בקיצור הוא בלע כדורים והלך לישון ובסופו של דבר סיים בבית חולים ליום וחזר הביתה.
חמישה חודשים ואפילו יותר לא ראיתי את אבא שלי רק בגלל שאני לא מסוגלת לראות אותו
קשה לי ברמות שהגעתי למצב שהייתי במלא פגישות עם היועצת שלי בבית ספר וגם כמה פגישות עם פסיכולוגית שלא הרגשתי שום שינוי אז הפסקתי.
החוויה הזאת היא חד משמעית בשבילי טראומה לכל החיים שאני בחיים לא אשכח,זה עשה לי נזק נפשי רציני אפשר להגיד שזה הרס לי את החיים. אומנם יש לי מקבץ קטן של חברות אבל מאותו היום החיים שלי חד משמעית השתנו בכל תחום בחיים בין אם זה לימודי או חברתי
קשה לי לתקשר עם אנשים(בעיקר בנים) אני סובלת מחשיבת יתר ובלחצים שבסוף גורמים לבחילות נוראיות
אין כמעט יום שאני עוברת בלי לחץ משטות כלכך קטנה שאני חייבת להקיא.
אז הייתי צריכה לפרוק את זה פה כי כל החברות שלי ישנות ואין לי עם מי לדבר

שכחתי לציין שאף אחד מהמשפחה שלי לא מודע למצב שאני כרגע בו
גם אני מדברת עם אבא שלי בוואצאפ אבל זה הגבול למה שאני מסוגלת להכיל כרגע
הם לא מבינים שקשה לי ברמות נפשיות לראות אותו ומנסים לשכנע אותי להיפגש אותו ואני פשוט לא מסוגלת להסביר להם את מצבי
בעוד פחות משבועיים היומולדת שלי ויהיה לי נורא קשה שהוא לא יהיה שם איתי אבל מעדיפה שזה ככה ישאר בינתיים