תיכנסו, זה קשור למצב נפשי והטיפול בו, לדעתי זה חשוב, מי שנכנס תודה (:

שואל השאלה:
אין להם מה לפרוץ ולאתר, כל מה שכתבתי פה המטפלים וההורים יודעים

באיזה בית חולים את?

היוש,
אני הייתי מאושפזת במחלקה סגורה באברבנאל בגיל 12, אז אני לגמרי יכולה להבין את הדברים שאת אומרת.
גם אותי אבחנו עם דיכאון שנמשך מעל שנתיים(לפרוטוקול כבר 4 וחצי שנים)
הם לא ישחררו אותך ככ בקלות, זה בית חולים פסיכיאטרי. כשאני הייתי מאושפזת הייתי בגישה הרבה יותר גרועה משלך, הייתי בועטת במטפלים דופקת על דלתות ויוצאת מאיזון, לא באמת נתתי הזדמנות למקום כי הרגשתי שכופים עליי להיות שם ובגלל זה החוויה שלי אוטומטית נהפכה להרבה יותר גרועה כי חצי מזמן האשפוז הייתי בבידוד. אבל אני יכולה להבטיח לך שאם תתני הזדמנות ותבואי בגישה אופטימית גם כשקשה המקום יכול לעזור לך. תזכירי לעצמך כל הזמן שאת פה בשביל לטפל ולדאוג לעצמך.
הכל תלוי בגישה! בהצלחה:)

דבר ראשון קח בחשבון שיפרצו לך לחשבון ויאתרו אותך תוך פחות משבוע - דבר שני, תשקר להם זה עוזר לך ואז הם ישחררו אותך מוקדם יותר...

כמה זמן את שם כבר ?

היי יקרה,
נשמע שהחוויה של האשפוז מתסכלת עבורך. מתארת לעצמי שלהגיע יום יום למקום שאת מרגישה שלא מקדם אותך יכול להרגיש חסר טעם ומעיק. אם הבנתי אותך נכון, מעבר לתחושת התקיעות מהטיפול שאת מקבלת, הניתוק מהסביבה הקודמת שאולי בה הרגשת יותר בנוח דוחק אותך לפינה אף יותר. ציינת שאת חווה חדירה משמעותית לפרטיות שלך, ולמרות שכתבת שההורים והמטפלים מודעים למה שאת כותבת אני תוהה אם זה דבר ששיתפת את כל ההיבטים בו, אולי להעלות את הנושא בפירוט יוכל לאפשר לדמויות המשמעותיות בחייך לסייע בזה. קשה להתעלם מכך שבחרת לשתף דווקא על הקושי מול המערכת ולא על האתגרים איתם את מתמודדת כבר תקופה. משערת שהטריגרים שאת מדברת עליהם מגיעים גם מתוך אתגרים אלו ועם זאת, מתארת לעצמי שזה נעים להרגיש שלאנשים שמקיפים אותך רוב היום אכפת ממך.
לפעמים להתמודד עם חוויה כל כך דו צדדית יכול להשאיר אדם בתחושה שהוא תלוי באוויר.
לבסוף, העלת שאלה לגבי התועלת שבלדבר על הכאב, ומנגד בחרת לעלות כאן ולשתף את הדברים, מתארת לעצמי כמה כוחות ואולי אפילו תקווה זה ודאי דרש ממך.
קשה לומר מה הצעד הבא שנכון עבורך, אבל כמה זה לא ברור מאליו שלמרות הסערה את לא מוותרת על הניסיון למצוא תשובות.
יקרה, אני רוצה לספר לך שאני מתנדבת בסה"ר סיוע והקשבה ברשת. יש לנו צ'אט אנונימי לחלוטין שנפתח כל ערב משעה תשע עד חצות (לא כולל ערבי שישי). בצ'אט נוכל להקשיב ולהבין יותר, לנסות לתמוך ואולי לחשוב גם על דרכי סיוע נוספות. אני מצרפת את הלינק לאתר, אפשר להתחבר גם מהנייד. בואי, מחכים לך כשתרצי. שלך, מתנדבת סה"ר.

שואל השאלה:
אמרתי הם לא שמים על זה, זה ההתנהלות שלהם כבר 10 שנים

תגידי להם את זה שהטיפול לא עוזר שישנו גישה. ועם החדירה לפרטיות בדברים באמת הכרחיים אז שזו לפחות תהיה אישה

מבינה אותך לגמרי.
הייתי פעמיים באשפוז בטירת הכרמל.
זה היה נוראי ולא היינו עושים כלום חוץ מלשחק במחשבים במקום ללמוד ומשחקים בסוני

היה פעם בשבוע שיחות עם הרופאים וזהו

לחלק מהאנשים היה אכפת ממני,אבל כן זה בהחלט מקום מאוד מטגרר
גם אם זה מרגיש לך שזה לא עוזר,יכול להיות שזה כן יעזור בהמשך.