אם אלוהים גם ככה מעולם לא יבין אותנו, כי אנחנו מוגבלים והוא כל יכול, אז באיזו זכות הוא מטיל עלינו מצוות ונותן לנו חוקים?

אלוקים כן מבין אותנו, תמיד.

שאלה טובה

שואל השאלה:
בהנחה שהוא האלוהים שמתואר ביהדות:
לא, הוא לא. הוא כל יכול אינסופי, תכלית הטוב.
אנחנו עפר ואפר, כמעט כלום לידו. לכן הוא לא יכול להבין את הפרספקטיבה שלנו, אנחנו והוא מסתכלים על העולם בהשקפות שונות לחלוטין

כן בדיוק לא ממש הבנתי את השאלה
הקבה מבין כל אחד ואחת מאיתנו

את סותרת את מה שאת אומרת
אם הוא כל יכול הוא גם יכול להבין אותנו
אם הוא לא יוכל להבין אותנו הוא לא כל יכול

שואל השאלה:
נכון, זה גם מוביל לסתירה

אני אתאיסטית בדיוק מהסיבות האלו למאו

אני חושבת שאנשים המציאו את הדת והחוקים בכל הדתות כאמציע לשליטה, וכדרך לעשות כסף. אלוהים לא מתעניין בקטנות האלו ולא יושב ועושה פנקסנות עם מילארדי אנשים בעולם - הוא יישות גדולה וטובה מזה. והשאיפה היא ליצור הרמוניה, אנושות שחיה בשלווה עם הטבע ומכבדת כבוד הדדי את הסובבים אותה. כל נסיון לתאר חוקים דתיים כחוקים אלוהיים היא שגויה מעיקרה. הכל נשען על אינטרסים ומספיק להסתכל ברבנות או במוסד הנוצרי או המוסלמי כדי להבין שהרבה כסף מסתובב פה - עם אנשים שלא באמת מעניינת אותם חמלה אנושית או חיבור עם הטבע. אני חושבת שהדרך הטובה ביותר להתחבר לאלוהים או בורא עולם או בוראת עולם (נשים הן הכוח היוצר בעולם הזה) - הוא בדרך האישית ביותר, בשיחות הפנימיות ביותר ובתפילות האישיות. תוך שאיפה מתמדת לשיפור וחיבור מיטיב עם הסביבה. אני לא צריכה אישור מאף אחד לאמונות שלי, לא בתחרות עם אף אחד על אורך החצאית שלי וכו'. זה חסר חשיבות, אמונה היא משהו מאוד אישי

אלוהים מבין אותנו, זה לא משנה אם אנחנו מוגבלים, אם לטענתך הוא כל יכול הוא גם מבין כל דבר (גם אם אותו דבר מוגבל, זה לא משנה משהו)

שואל השאלה:
אבל מצד אחד מסיבות הגיוניות הוא לא יכול להבין ומצד שני, גם הוא כן כי הוא כל יכול..
זו סתירה

מהן הסיבות שהוא לא יכול להבין? מה? כי אנחנו מוגבלים? זה לא משנה, אנחנו מוגבלים ורק אנחנו, הוא לא.

שואל השאלה:
כי הוא לא יכול להסתכל על העולם מנקודת מבט של אנשים מוגבלים

תגדירי מה זה "מבין" במה שאת מתכוונת, הרי אלוהים לא מושפע מהמוגבלות שלנו

שואל השאלה:
התכוונתי שאף פעם הוא לא יוכל להרגיש איך זה להיות מוגבל כי הוא כל-יכול, זאת הכוונה ב"להבין"

אבל זה פרדוקסלי..

אה, הבנתי.
אבל יכול להיות שבגלל שהוא כל-יכול, הוא גם יכול להרגיש מוגבל אם הוא רוצה. זה אכן פרדוקסלי ומבלבל, אבל זה כמו נניח הסיפור של אדם וחווה והחטא -
אלוהים בחן אותם ואיסר עליהם לאכול מהעץ, אבל בגלל שהוא כל-יכול הוא אמור לדעת שהם יחטאו, אז למה הוא בחן אותם מלכתחילה?
לדעתי בגלל שהוא כל-יכול הוא יכול להפוך את עצמו להכול, כולל לגרום לעצמו לא לדעת מה יקרה בעתיד ובגלל זה הוא בחן את אדם וחווה.
זה יכול להיות, ויכול לא להיות.
שאלה מעניינת שאלת

שואל השאלה:
^וול, זה עדיין פרדוקסלי

^נכון

שאלה טיפשית.

זה שאלוקים הוא כל יכול - זה לא אומר שהוא לא מבין את האנשים שהם כן מוגבלים. בתגובה שמעלי מבוראים פסקוים שהקב"ה יודע בדיוק מה בלב שלנו וזה חלק מהשלמות שלו יתברך.

וכן, הוא בהחלט יכול להטיל עלינו מצוות (בשביל זה הוא ברא אותנו) כי הוא שהוא נתן לנו את המצוות, הוא גם נתן לנו את היכולת לקיים אותן, ואפילו הקדים אותנו לפני שקיבלנו את המצוות.

למשל: קודם כל אנחנו מקבלים ממנו בן זכר, ורק אז אנחנו זוכרים למצוה של למות אותו.

קודם על אנחו ומקבלים ממנו בית - ורק אז יש לנו מצוה לקבוע בו מזוזה.

קודם כל אנחנו מקבלים ממנו בגד של ארבע כנפות - ורק אז יש לנו מצוה להטיל בו ציצית.

וכן על זה הדרך.

שאלה יפה, דוד המלך ע"ה שואל אותה: "כִּי-אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ, מַעֲשֵׂה אֶצְבְּעֹתֶיךָ ירֵחַ וְכוֹכָבִים, אֲשֶׁר כּוֹנָנְתָּה. מָה-אֱנוֹשׁ כִּי-תִזְכְּרֶנּוּ; וּבֶן-אָדָם, כִּי תִפְקְדֶנּוּ. וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט, מֵאֱלֹהִים; וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ. תַּמְשִׁילֵהוּ, בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ; כֹּל, שַׁתָּה תַחַת-רַגְלָיו" (תהילים ח), הרמב"ם ז"ל אף תיאר את זה כיחס יסודי שלנו אל האלוה (יסודי תורה ב, ב), שמתוך שאנחנו רואים את ברואיו של הקב"ה אנחנו מייד מתמלאים באהבה כלפיו ומתוך האהבה מתמלאים ביראה ומבינים שאיננו אלא "בְּרִיָּה קְטַנָּה שְׁפָלָה אֲפֵלָה עוֹמֶדֶת בְּדַעַת קַלָּה מְעוּטָה לִפְנֵי תְּמִים דֵּעוֹת". יש שתי גישות לנשגבותו של אלוהים: א. הגישה הגאוותנית, כזו האומרת "אני לא מבין כיצד אלוהים יכול לתת את המצוות, הוא הרי כל כך גדול אז מה אכפת לו ממני". הגישה הזו היא שורש כל כפירה, שכן גם אם השאלה אכן טובה היא באה ממקום של יהירות, של "מה שאני לא מבין מבחינתי לא קיים", ב. גישה ענוותנית, היא האומרת "אלוהים כה נשגב וכה גדול, איך זה ששגבו הגדול והנורא מתייחס אליי? אני לא ראוי לזה, מה אני ומי אני לעומתו ית'", זו גישת דתנו ושורש אמונתנו.

במאה ה19 הפרידו בין העולם כפי שהוא מופיע לנו לעולם כפי שהוא בפני עצמו, וכאן נחלקו ההוגים לשניים: אלו שעמדו מול העולם כשלעצמו ואמרו שיש שם משהו שאנחנו לא יכולים לתפוס, ונותר לנו רק לעמוד מולו בהשתאות, ואלו שהכחישו את קיומו בדיוק מהסיבה שאנחנו לא מסוגלים לתפוס בו כלום. השאלה היא האם מה שקיים עבורך הוא רק מה שאת מסוגלת להבין במלואו בשכלך, או שיש לך גם היכולת לעמוד בענווה על גבול השכל ולהשתאות. ההבדל בין כפירה לאמונה זה לא במסקנות, אלא בגישה אליהן (יש לעניין גם הסברים שכליים, אך זה לא מעניין כרגע, שכן הם באים לאחר הענווה).

^זו דוגמה שממחישה מאוד טוב את העניין. ובכל מקרה, לא.

הוא זה שברא אותך ושם לך מגבלה, בטח שהוא מבין אותך

הוא לא בן אדם והוא כל יכול, אז אין לו בעיה להבין בדיוק את ההרגשה של כל בן אדם בכל זמן.

ול"למה הכול תפוס" (משתמשת למעלה)
שאמרה "אני אתאיסטית בדיוק מהסיבות האלו"
רציתי לספר לך שפתרנו לך את הסיבות שבגללם את טוענת שאת אתאיסטית, אז את יכולה להתחיל להאמין!

שאלה מעניינת כלומר מצד אחד הוא בלי גבול מצד שני הוא ברא אותנו מוגבלים כלומר:הוא ברא גם את המוגבלות הרדודה שלנו אבל עם הוא מסוגל לרדת לרמה של המוגבלות הזו כדי לברוא אותה איך הוא יכול לברוא (שהרי כדי לברא משהו חדש לגמרי ברור שצריך להיות לגמרי שלא בערך עליו (בעצם אולי זה שהוא בלתי מוגבל באמת דווקא בא לידי ביטוי שהוא לא מוגבל בלהיות לא מוגבל (כמו עשיר ועני בו זמנית)
או יותר נכון שהוא לא מוגבל במגבלה של לא להגביל את עצמו ועדיין לא מוגבל.
אוחח הראש המוגבל שלי כאב