אשמח לקבל ביקורת/דעה על הכתיבה שלי

"כשבן אדם נכנס לחיים, נוספת צלקת נפשית לאוסף", את מזכירה לעצמך.
אבל בנוסף לכך, את גם אומרת שצלקות הן דווקא יפות וחשובות.
הן מראות לנו מה עברנו, גם אם אנחנו חושבים שעדיף לשכוח ולהכחיש, בסופו של דבר, צריך להתמודד איתן ולהכיל אותן, להבין שיש סיבה שקיבלנו את הצלקות הללו.
אנחנו בני אדם, יש לנו רגשות, ולפעמים בגלל הרגשות האלה, אנחנו מורידים את המגנים ויוצאים לשדה הקרב חשופים, כי סוף סוף אנחנו מרגישים בטוחים.
אבל שוב, אנחנו בני אדם, ובני אדם עושים טעויות.
ואותן טעויות גרמו לצלקות האלו להתווסף.

הצלקות הן מעין תמרור אזהרה לפני הסכנה הבאה שעלולה לבוא.
הן גורמות לנו לחשוב פעמיים ולהיות יותר זהירים.
לפעמים לטובה, לפעמים לרעה, זה כבר תלויי במקרה.
העיקר שנזכור שהצלקות הפכו אותנו למי שאנחנו, וזה מה שיפה.