15 תשובות
וואו קראתי הכל זה פשוט מהמם והטקסט של כל אחד זה מדהים!
ממש אחלה!!
זה כתוב ממש טוב ונשמע מעניין.
שואל השאלה:
אתם מדהימים (לא כולם תמיד קוראים עד הסוף) תודה :))
אתם מדהימים (לא כולם תמיד קוראים עד הסוף) תודה :))
אנונימית
נשמע טוב, יש עתיד, רואים שישבו על זה כמה שעות מאוד אהבתי
זה טוב. לא ממש הבנתי מה קרה בקטע, אבל זה מובן כי ככל הנראה צריך את ההקשר בשביל להבין אותו.
הייתי אומרת שאתה צריך יותר לרדת שורה אחרי נקודה (יש מקרים שבהם לא צריך אבל בחלק זה כן נחוץ) כי זה משווה לזה מראה לא ממש מסודר.
הייתי ממליצה לך להשתמש פחות בסלנג ולא לחבר מילים כמו "איכשהו" כי זה לא נראה מתאים לדמות לפי הקטע הזה.
הדוברת משתמשת בשילוב של מילים במשלב לשונים גבוהה יותר בשילוב עם מילים פשוטות יותר, מה שמרגיש לי קצת מוזר ולא אחיד.
בנוסף הייתי ממליצה לך להשתמש ביותר תיאורים. הקטע לא נעדר לגמרי מתיאורים אבל לא מספיק על התיאורים הרגשיים- נראה שהדוברת נמצאת במצב מלחיץ או בכל מקרה לא ממש נהדר אבל אתה אף פעם לא מספר לנו איך היא מגיבה לכך.
אנחנו יודעים על התגובות של השאר, אבל לא של הדוברת עצמה וזה בעיה גדולה: אתה כותב בגוף ראשון אז הקוראים רואים הכל דרך נקודת המבט שלה, כלומר הם יתאימו את נקודת המבט שלהם על הסיטואציה לפי איך ש*היא* מגיב.
בכל מקרה, למרות שביקרתי את הקטע הוא בכל זאת מאוד טוב, מצויין אפילו.
וואו, כתבתי די הרבה.
הייתי אומרת שאתה צריך יותר לרדת שורה אחרי נקודה (יש מקרים שבהם לא צריך אבל בחלק זה כן נחוץ) כי זה משווה לזה מראה לא ממש מסודר.
הייתי ממליצה לך להשתמש פחות בסלנג ולא לחבר מילים כמו "איכשהו" כי זה לא נראה מתאים לדמות לפי הקטע הזה.
הדוברת משתמשת בשילוב של מילים במשלב לשונים גבוהה יותר בשילוב עם מילים פשוטות יותר, מה שמרגיש לי קצת מוזר ולא אחיד.
בנוסף הייתי ממליצה לך להשתמש ביותר תיאורים. הקטע לא נעדר לגמרי מתיאורים אבל לא מספיק על התיאורים הרגשיים- נראה שהדוברת נמצאת במצב מלחיץ או בכל מקרה לא ממש נהדר אבל אתה אף פעם לא מספר לנו איך היא מגיבה לכך.
אנחנו יודעים על התגובות של השאר, אבל לא של הדוברת עצמה וזה בעיה גדולה: אתה כותב בגוף ראשון אז הקוראים רואים הכל דרך נקודת המבט שלה, כלומר הם יתאימו את נקודת המבט שלהם על הסיטואציה לפי איך ש*היא* מגיב.
בכל מקרה, למרות שביקרתי את הקטע הוא בכל זאת מאוד טוב, מצויין אפילו.
וואו, כתבתי די הרבה.
שואל השאלה:
ואו תודה! את לא מבינה כמה הביקורת שלך עזרה לי...
שכחתי שאני צריכה לתאר רגשית את נקודת המבט שלה בגלל שלקחתי כמובן מאליו שהדמות חטופה וקפואה מפחד אז היא מתבוננת על המצב מהצד. המצב הרגשי שלה לא ממש מאפשר לה להגיב לסיטואציה בהקשר המקורי, לפני כן תיארתי מה היא מרגישה (הלם, פחד, והיא בכתה)
חשבתי שבגלל שהיא ילדה קטנה עדיף לא לתאר רגשות, כי זה יראה בוגר מדי..את חושבת שביחד עם ההקשר חסר תיאור רגשי?
זה ההתחלה של הקטע החתוך -
זה לא היה אמור להיות חלק מהפסטיבל, והעובדה שאני רק בת עשר קשרה את זה למחוז הפלדה ולמבחני הלהבות. שיערתי לעצמי שהם היו צריכים לעבוד מאוד קשה כדי לאסוף את כל החמישה, אז זאת הסיבה שלא זכרתי מתי התעוררתי בכלוב זכוכית.
הילדה לצד הזכוכית מולי טלטלה את ראשה כאילו יצאתי מדעתי,
ואני פשוט נעצתי עיניים בריבוע השקוף והחנקתי צרחה משלי כשהיא כמעט תלשה את פניי מבעד לחלון. לא יכולתי אלא לבכות, ממש לבכות, בפעם הראשונה זה חודשים, כשהאור החלוש האיר את העיניים הדומעות שלי. הלחיים שלנו נדבקו זו לחלון של זו והפה שלה יצר עננים על השמשה שלי. מסביב קול הילדים נישא לצרחה שהתעמעמה אל אור הניאון הדועך, ולרגע הייתי אילמת לא פחות משהילדים האחרים איבדו את הקול עכשיו.
"אנחנו ילדים מיוחדים?" שאל הילד מאחורי שעל מפרק ידו מופיע צמיד האש. הוא שאל זאת ללא שמחה. "איפה אנחנו?" באחיזה העזה והנואשת של האצבעות של על המשטח הובעו כל המילים שלא הצלחתי לומר.
לפני שמישהו מאיתנו אמר מילה נוספת, עמד גבר בגיל הארבעים. נראה כמו שוטר, עם עור שחום ושער חלק ומבריק. מבריק זפת. רק הצמיד על ידו חשף את מוצא המחוז שלו.
בהתחלה הוא צעק על אחד הילדים שצרח "אני רוצה הביתה!" ואז הקיש ברעם שהעביר בי צמרמורת על חלון הילדה שלחוצה לשמשה בבכי.
"איפה אבא?"
עקבתי אחרי השוטר שפתח את הכלוב של שני כפולים בקצה,
ואז כאילו שכחתי את שמי, עוית פני נפלה כשהבת הכפולה קשרה בזריזות מטורפת את שרוכיו של השומר בזמן שהוא גרר את אחיה.
כל הילדים צפו קפואים בפניו שהותחו לרצפה עם קשירת הבייגלה. השתחחרה מפיו צעקה, ולפני שהספקתי לנגב את עיני, האחים רצו לעבר החופש.
לא הייתי מסוגלת לדמיין מה יקרה לשניים האלה בגין מרד, זה גרוע מול מחוז הפלדה כמעט כמו למות. אבל הילד משמאלי לחץ את פניו בציפיה וקנאה.
לכפולה האמיצה יש בודאות אש כמוהו.
השוטר קם והסתובב עם קבוצה של כעשרה שוטרים נוספים שהתחילו לרוץ אחריהם. כולנו ידענו שהתקוממות נגדם תעלה לאחים ביוקר, אם לשפוט על פי האזעקות שהופעלו בכל המבנה.
בשלב הזה הרמתי ידיים כמו כל האחרים ושקעתי לחלוטין באומללות.
אני מקווה שזה יותר הגיוני עכשיו, ושוב תודה רבה :))
ואו תודה! את לא מבינה כמה הביקורת שלך עזרה לי...
שכחתי שאני צריכה לתאר רגשית את נקודת המבט שלה בגלל שלקחתי כמובן מאליו שהדמות חטופה וקפואה מפחד אז היא מתבוננת על המצב מהצד. המצב הרגשי שלה לא ממש מאפשר לה להגיב לסיטואציה בהקשר המקורי, לפני כן תיארתי מה היא מרגישה (הלם, פחד, והיא בכתה)
חשבתי שבגלל שהיא ילדה קטנה עדיף לא לתאר רגשות, כי זה יראה בוגר מדי..את חושבת שביחד עם ההקשר חסר תיאור רגשי?
זה ההתחלה של הקטע החתוך -
זה לא היה אמור להיות חלק מהפסטיבל, והעובדה שאני רק בת עשר קשרה את זה למחוז הפלדה ולמבחני הלהבות. שיערתי לעצמי שהם היו צריכים לעבוד מאוד קשה כדי לאסוף את כל החמישה, אז זאת הסיבה שלא זכרתי מתי התעוררתי בכלוב זכוכית.
הילדה לצד הזכוכית מולי טלטלה את ראשה כאילו יצאתי מדעתי,
ואני פשוט נעצתי עיניים בריבוע השקוף והחנקתי צרחה משלי כשהיא כמעט תלשה את פניי מבעד לחלון. לא יכולתי אלא לבכות, ממש לבכות, בפעם הראשונה זה חודשים, כשהאור החלוש האיר את העיניים הדומעות שלי. הלחיים שלנו נדבקו זו לחלון של זו והפה שלה יצר עננים על השמשה שלי. מסביב קול הילדים נישא לצרחה שהתעמעמה אל אור הניאון הדועך, ולרגע הייתי אילמת לא פחות משהילדים האחרים איבדו את הקול עכשיו.
"אנחנו ילדים מיוחדים?" שאל הילד מאחורי שעל מפרק ידו מופיע צמיד האש. הוא שאל זאת ללא שמחה. "איפה אנחנו?" באחיזה העזה והנואשת של האצבעות של על המשטח הובעו כל המילים שלא הצלחתי לומר.
לפני שמישהו מאיתנו אמר מילה נוספת, עמד גבר בגיל הארבעים. נראה כמו שוטר, עם עור שחום ושער חלק ומבריק. מבריק זפת. רק הצמיד על ידו חשף את מוצא המחוז שלו.
בהתחלה הוא צעק על אחד הילדים שצרח "אני רוצה הביתה!" ואז הקיש ברעם שהעביר בי צמרמורת על חלון הילדה שלחוצה לשמשה בבכי.
"איפה אבא?"
עקבתי אחרי השוטר שפתח את הכלוב של שני כפולים בקצה,
ואז כאילו שכחתי את שמי, עוית פני נפלה כשהבת הכפולה קשרה בזריזות מטורפת את שרוכיו של השומר בזמן שהוא גרר את אחיה.
כל הילדים צפו קפואים בפניו שהותחו לרצפה עם קשירת הבייגלה. השתחחרה מפיו צעקה, ולפני שהספקתי לנגב את עיני, האחים רצו לעבר החופש.
לא הייתי מסוגלת לדמיין מה יקרה לשניים האלה בגין מרד, זה גרוע מול מחוז הפלדה כמעט כמו למות. אבל הילד משמאלי לחץ את פניו בציפיה וקנאה.
לכפולה האמיצה יש בודאות אש כמוהו.
השוטר קם והסתובב עם קבוצה של כעשרה שוטרים נוספים שהתחילו לרוץ אחריהם. כולנו ידענו שהתקוממות נגדם תעלה לאחים ביוקר, אם לשפוט על פי האזעקות שהופעלו בכל המבנה.
בשלב הזה הרמתי ידיים כמו כל האחרים ושקעתי לחלוטין באומללות.
אני מקווה שזה יותר הגיוני עכשיו, ושוב תודה רבה :))
אנונימית
קודם כל, על לא דבר. אני תמיד שמחה לעזור לכותבים אחרים.
ההסבר שלך מאוד עזר לי להבין את הסיטואציה.
קודם כל, תסלחי לי אם אני נשמעת קשה מדי אבל כל הסצנה נהיית לא הגיונית לקראת הסוף: שני האחים אמורים להיות מאוד מתורגלים במצבי לחץ אם הם הגיבו בכל כך מהירות, ואם הם כן, הם היו אמורים להבין שדרך הפעולה הזאת לא חכמה במיוחד, אין שום סיכוי שהם יצליחו להימלט. איך ילדים הצליחו להתחמק כל כך בקלות? וגם אם כן זה לא אמורה להיות כל כך בעיה אם הם כן יתחמקו, אלא אם יש משהו שאני לא יודעת מדובר רק בשני ילדים מפוחדים והמקום כנראה יהיה מוצף בשומרים והגנות. לתפוס אותם לא יהיה בעיה, הם לא יגיעו רחוק.
התגובה של הילדה גם לא הגיונית, היא בהתחלה לא הבינה מה קורה כאן ואז נראה שהיא הסתגלה לגמרי וכבר הבינה את החוקים של העולם.
בנוסף עכשיו כשאני יודעת שמדובר בילדה קטנה יש לי גם עוד כמה הערות אם לא אכפת לך:
קודם כל, להפך בגלל שהיא ילדה קטנה היא כנראה תהיה בהלם מהמצב או סערת רגשות- בהתחלה מתואר שהיא נמצאת באפשרות האחרונה (היא צורחת ובוכה לאבא שלה) ואז היא שוקעת להלם או ייאוש.
(+ אתה נכנס להלם כשאתה לא מסוגל לעקל את הסיטואציה, זה לא הגיוני מלכתחילה שהיא צרחה ובכתה ואז פתאום קפאה מפחד ללא עוד התערבות או עוד משתנה שנוסף, צריך משהו שלגמרי יערער אותה)
זה לא הגיוני. אין לה באמת סיבה לוותר, היא הרגע ראתה שני ילדים מנסים לברוח ובגלל שהיא ילדה אין לה סיבה להאמין שהם לא יצליחו. אני אסביר:
בגלל שמדובר בילדה קטנה לא יהיה לה יכולת כל כך טובה בניתוח הסיטואציה והמצב, זה יכולת שאתה מפתח ככל שאתה גדל.
תוסיפי לזה את העבודה שהיא נמצאת במצב מלחיץ: היא נקרעה מאבא שלה, היא מוקפת על ידי אנשים זרים והיא נמצאת במקום לא ידוע- ללא קשר לגיל, רוב האנשים לא היו חושבים כל כך בצלילות כשהם נמצאים במצב כזה.
בנוסף, היא משתמשת במילים גבוהות מדי ותיאורים מסובכים מדי בשביל מישהי בגילה- ילדים קטנים הם אולי לא טיפשים אבל גם אוצר מילים זה משהו שמתפתח עם הזמן.
אבל לפשט את זה בצורה שתתאים לדמות זה קו מסוכן ללכת עליו: את בכל זאת צריכה לתאר את המצב לקוראים שלך והשפה צריכה להיות גם נגישה ונעימה לקריאה.
ההסבר שלך מאוד עזר לי להבין את הסיטואציה.
קודם כל, תסלחי לי אם אני נשמעת קשה מדי אבל כל הסצנה נהיית לא הגיונית לקראת הסוף: שני האחים אמורים להיות מאוד מתורגלים במצבי לחץ אם הם הגיבו בכל כך מהירות, ואם הם כן, הם היו אמורים להבין שדרך הפעולה הזאת לא חכמה במיוחד, אין שום סיכוי שהם יצליחו להימלט. איך ילדים הצליחו להתחמק כל כך בקלות? וגם אם כן זה לא אמורה להיות כל כך בעיה אם הם כן יתחמקו, אלא אם יש משהו שאני לא יודעת מדובר רק בשני ילדים מפוחדים והמקום כנראה יהיה מוצף בשומרים והגנות. לתפוס אותם לא יהיה בעיה, הם לא יגיעו רחוק.
התגובה של הילדה גם לא הגיונית, היא בהתחלה לא הבינה מה קורה כאן ואז נראה שהיא הסתגלה לגמרי וכבר הבינה את החוקים של העולם.
בנוסף עכשיו כשאני יודעת שמדובר בילדה קטנה יש לי גם עוד כמה הערות אם לא אכפת לך:
קודם כל, להפך בגלל שהיא ילדה קטנה היא כנראה תהיה בהלם מהמצב או סערת רגשות- בהתחלה מתואר שהיא נמצאת באפשרות האחרונה (היא צורחת ובוכה לאבא שלה) ואז היא שוקעת להלם או ייאוש.
(+ אתה נכנס להלם כשאתה לא מסוגל לעקל את הסיטואציה, זה לא הגיוני מלכתחילה שהיא צרחה ובכתה ואז פתאום קפאה מפחד ללא עוד התערבות או עוד משתנה שנוסף, צריך משהו שלגמרי יערער אותה)
זה לא הגיוני. אין לה באמת סיבה לוותר, היא הרגע ראתה שני ילדים מנסים לברוח ובגלל שהיא ילדה אין לה סיבה להאמין שהם לא יצליחו. אני אסביר:
בגלל שמדובר בילדה קטנה לא יהיה לה יכולת כל כך טובה בניתוח הסיטואציה והמצב, זה יכולת שאתה מפתח ככל שאתה גדל.
תוסיפי לזה את העבודה שהיא נמצאת במצב מלחיץ: היא נקרעה מאבא שלה, היא מוקפת על ידי אנשים זרים והיא נמצאת במקום לא ידוע- ללא קשר לגיל, רוב האנשים לא היו חושבים כל כך בצלילות כשהם נמצאים במצב כזה.
בנוסף, היא משתמשת במילים גבוהות מדי ותיאורים מסובכים מדי בשביל מישהי בגילה- ילדים קטנים הם אולי לא טיפשים אבל גם אוצר מילים זה משהו שמתפתח עם הזמן.
אבל לפשט את זה בצורה שתתאים לדמות זה קו מסוכן ללכת עליו: את בכל זאת צריכה לתאר את המצב לקוראים שלך והשפה צריכה להיות גם נגישה ונעימה לקריאה.
ההמלצות שלי:
*אקספוזיציה מאוד חשובה במקרה הזה. תגרמי לאחת הדמויות האחרות להסביר את המצב לילדה עם משפטים כמו "תשכחי מזה, הם לעולם לא יצליחו לברוח" או שאחד השוטרים שומרים יצעק עליה.
* תוסיפי מידע חדש- משהו עם השפעה חזקה מספיק בשביל להכניס אותה להלם.
צריך עוד משתנה בשביל לגרום לה להגיע למצב של ההלם או הייאוש.
*במצב הזה הייתי ממליצה לך פשוט לכתוב את הסיפור בגוף שלישי, זה יחסוך לך את ההתעסקות המיותרת.
*אקספוזיציה מאוד חשובה במקרה הזה. תגרמי לאחת הדמויות האחרות להסביר את המצב לילדה עם משפטים כמו "תשכחי מזה, הם לעולם לא יצליחו לברוח" או שאחד השוטרים שומרים יצעק עליה.
* תוסיפי מידע חדש- משהו עם השפעה חזקה מספיק בשביל להכניס אותה להלם.
צריך עוד משתנה בשביל לגרום לה להגיע למצב של ההלם או הייאוש.
*במצב הזה הייתי ממליצה לך פשוט לכתוב את הסיפור בגוף שלישי, זה יחסוך לך את ההתעסקות המיותרת.
שואל השאלה:
אחלה נקודות. תודה על הביקורות הבונות, באמת עזרת לי 3>
ותודה על הזמן
אחלה נקודות. תודה על הביקורות הבונות, באמת עזרת לי 3>
ותודה על הזמן
אנונימית
אני מרגישה שהייתי יותר מדי תקיפה עם הביקורת שלי...
אבל אני לוקחת כתיבה מאוד ברצינות אז תזכרי שאני בסך הכל רוצה לעזור לך להשתפר אם לא הבנת נכון את הכוונות שלי.
אבל אני לוקחת כתיבה מאוד ברצינות אז תזכרי שאני בסך הכל רוצה לעזור לך להשתפר אם לא הבנת נכון את הכוונות שלי.
שואל השאלה:
את ממש לא תקיפה, אני לא יודעת מי אמר לך את זה את כותבת ברגישות וההמלצות שלך מעולות. ראיתי ביקורות באמת לא רגישות וזה לא זה
את ממש לא תקיפה, אני לא יודעת מי אמר לך את זה את כותבת ברגישות וההמלצות שלך מעולות. ראיתי ביקורות באמת לא רגישות וזה לא זה
אנונימית
אוקיי, תודה רבה. אני פשוט נזהרת, כי יש לי נטייה להיות לפעמים קשוחה מדי ולהעליב אנשים בלי להתכוון לזה.
בכללי אני שמחה לעזור תמיד לאחרים בכתיבה שלהם, זה משהו שאני ממש מושקעת בו ואוהבת, אז אם תרצי את מוזמנת לפנות אלי תמיד.
נ"ב- לסיפור שלך, עוד אפשרות שחשבתי עליה היא שאם את ממש רוצה ליצור את התחושה של הסכנה את יכולה לתת לשני האחים שניסו להימלט להיתפס באותו פרק ושאולי יענשו מול האחרים בשביל "להוות דוגמא", זה גם יתן את התחושה של חוסר תקווה ולהדגיש את כוחם של האויבים שלהם אם זה הכיוון שאת מנסה ללכת אליו. או אולי אני פשוט אפלה מדי.
בכללי אני שמחה לעזור תמיד לאחרים בכתיבה שלהם, זה משהו שאני ממש מושקעת בו ואוהבת, אז אם תרצי את מוזמנת לפנות אלי תמיד.
נ"ב- לסיפור שלך, עוד אפשרות שחשבתי עליה היא שאם את ממש רוצה ליצור את התחושה של הסכנה את יכולה לתת לשני האחים שניסו להימלט להיתפס באותו פרק ושאולי יענשו מול האחרים בשביל "להוות דוגמא", זה גם יתן את התחושה של חוסר תקווה ולהדגיש את כוחם של האויבים שלהם אם זה הכיוון שאת מנסה ללכת אליו. או אולי אני פשוט אפלה מדי.
שואל השאלה:
כן גם אני כזאת נזהרת, אבל רוב הפעמים מי שנעלב זה מי שלא מושקע בכתיבה כי הוא חושב שאין לו עוד לאן להשתפר בשלמותו ובשניה לוקח ללב. מי שיודע שיש תמיד במה להשתפר ושאף אחד לא מושלם בפעם הראשונה וגם הסופרים הכי גדולים קיבלו ביקורת, יכול להעריך ביקורת *גם אם* היא קשוחה. זה לא את מבינה? זה כמובן תלוי בסוג האנשים. אל תרגישי רע.
והאמת שזה הפרולוג, ואם אני אאריך מעבר ל3 עמודים זה יהיה מוגזם, לא? אולי להעביר את הפרולוג הזה לאמצע הסיפור כפלאשבק?
עוד לא כתבתי את הסיפור.
רק שתדעי אהבתי ממש את זה שאת יודעת לנתח טעויות בריאליזם, לא חשבתי על זה שהם לא יוכלו לברוח רחוק או שהניתוח לסיטואציה של הילד לא הגיוני, סוף סוף מישהו נותן פרספקטיבה על שיפורים רציניים ולא רק מעיר על אותיות איתן. תודה!
וכן אני אשמח להתייעץ איתך (ריאליזם ורגשות הגיונים זה הצד החלש שלי כנראה) אם אכתוב המשך :)
כן גם אני כזאת נזהרת, אבל רוב הפעמים מי שנעלב זה מי שלא מושקע בכתיבה כי הוא חושב שאין לו עוד לאן להשתפר בשלמותו ובשניה לוקח ללב. מי שיודע שיש תמיד במה להשתפר ושאף אחד לא מושלם בפעם הראשונה וגם הסופרים הכי גדולים קיבלו ביקורת, יכול להעריך ביקורת *גם אם* היא קשוחה. זה לא את מבינה? זה כמובן תלוי בסוג האנשים. אל תרגישי רע.
והאמת שזה הפרולוג, ואם אני אאריך מעבר ל3 עמודים זה יהיה מוגזם, לא? אולי להעביר את הפרולוג הזה לאמצע הסיפור כפלאשבק?
עוד לא כתבתי את הסיפור.
רק שתדעי אהבתי ממש את זה שאת יודעת לנתח טעויות בריאליזם, לא חשבתי על זה שהם לא יוכלו לברוח רחוק או שהניתוח לסיטואציה של הילד לא הגיוני, סוף סוף מישהו נותן פרספקטיבה על שיפורים רציניים ולא רק מעיר על אותיות איתן. תודה!
וכן אני אשמח להתייעץ איתך (ריאליזם ורגשות הגיונים זה הצד החלש שלי כנראה) אם אכתוב המשך :)
אנונימית
בכנות, אני לא יודעת ממש לגבי זה. אני צריכה שתספרי לי יותר על התוכניות שלך ועל מבנה הסיפור בשביל להביע את דעתי על הפרולוג. הייתי שונאת לתת לך עצה לא טובה.
אבל אם אנחנו כבר מתחילות את זה אולי עדיף לעבוד לפלטפורמה אחרת? כמו הצ'אט או לוואטפד אם יש לך.
אבל אם אנחנו כבר מתחילות את זה אולי עדיף לעבוד לפלטפורמה אחרת? כמו הצ'אט או לוואטפד אם יש לך.