מישהו יכול להסביר לי למה בני אדם אוהבים שרע להם?

זה מטבע האדם, יש משהו מנחם בלהרגיש רע

יש אנשים שטוב להם במקום הזה ... הדיכאון מושך אנשים למטה והם במיטה כל היום או בטלפון וזה המקלט שלהם מהעולם

בשביל התחושה הטובה שאת מקבל לרגע אחד, זה פשוט החוסר כבוד שלנו לעצמנו והאי ידיע מה טוב לנו. שאתה בתוך כל השיט אתה לא מצליח לחשוב מחוץ לקופסה. בגלל זה אנשים מתייעצים עם אנשים אחרים והולכים לפסיכולוגים כי אנחנו לא מצליחים לנהל את החיים שלנו בעצמינו אפילו אם אנחנו בטוחים במה שאנחנו עושים. זה טבע האדם לדעתי

לפעמים עישון, שתייה ובכללי לעשות דברים רעים מביאים לנו סיפוק מסויים. בריחה מהמציאות, קצת חופש וש"מותר לנו לעשות מה שבאלנו"

כי זה להתחבר לעצמך ולהרגיש עומק קצת..

שואל השאלה:
המוח שלנו עובד לפי זה שהוא ממשיך פעולה כלשהי רק אם הוא מקבל עליה תגובה..
תסלחו לי על הדוגמא,אבל למשל תגובה שלילית היא אישה שמקטינה את עצמה כל פעם מול חבר שלה הרעיל,זה נותן למוח שלו לרצות להמשיך עם זה..
תגובה חיובית היא נגיד ההרגשה הטובה כל פעם אחרי אימון,נותן לבן אדם להמשיך עם זה...
אם למשהו אין תגובה אז אין לבן אדם סיבה לעשות אותו,
אני מנסה לחפש את התגובות שיכולות להיות למצבים שתיארתי,שבתכלס נראה שאין בהם משהו שיגרום לבן אשם להשאר שם,ובכל זאת קשה לצאת משם..

זה כיף להרגיש רע.

זה מטבע האדם, יש משהו מנחם בלהרגיש רע

כי לרוב הדברים הרעים שיש, באים איתם גם דברים טובים.
נעשן למרות שזה רע בגלל שזה מרגיע אותני או גורם לנו להיות יותר חברים או יותר מגניבים,
נשתה כי לשכוח מהבעיות לפעמים זה כיף למרות שזה מזיק לגוף,
נשכב עם הבן אדם הלא נכון כי לשכב זה דבר שמביא הנאה למרות שאחכ אנחנו נבכה על זה שזו הייתה טעות.

ממ אנלא עושה שום דבר מהם אז אנערף

כולם בתוכם שונאים את עצמם לפעמים

כי זה הכי קל

שואל השאלה:
יא רק עכשיו שמתי לב שזה בחמות
אני אקרא הכל עכשיו
תודה על התגובות חברים❤

לבכות אל תוך הלילה זה משחרר
ואני חושבת שאת לא מסתכלת על זה נכון, אנשים לא יודעים שהדברים האלה עושים רע, הם לא חושבים בהיגיון באותו הרגע..
לדוגמה, אני בן אדם חכם, אני מודעת לסכנות שיש בעולם ומה כדאי לא לעשות ומה כדאי שכן, בין הסכנות שאני הייתי מודעת אלייהם זה הפרעות אכילה... ובכל זאת היה שבוע בבית ספר שזרקתי סנדוויצים מקמח לבן בפח כי רציתי להרזות, ולא ידעתי איך. כל כך הרבה שטויות זרקו לי לראש ולא היה לי את האור הזה במשך הדרך של הלחשוב בהיגיון, לפתוח אינטרנט ולקרוא על איך להרזות בדרך אמיתית ובריאה.
זה מה שמוכיח שבן אדם לא יעשה משהו אם יאמרו לו "אל תעשה את זה". אחרי שהוא מתנסה המשפט באמת חודר לו לעורקים וככה הוא מעביר את המסר שלו בחדות ובניסיון.
אני לא אומרת שאם עכשיו יאמרו לי "לא לעשן" אז אני אעשן, פשוט אם אני אהייה נגיד בסיטואציה שאני ממש לבד, מבית קשה, אין לי נחמה, אין לי מוטיבציה, אני בסביבה רעילה וההיגיון הלך לאיבוד... אז אם מישהו יציע לי סיגריה אני לא אחשוב בדרך ההגיונית של לפנות עזרה כי ההיגיון נאבד כשקשה וברוב הפעמים הולכים בדרך הקלה, ומרעילים לעצמנו "טוב אז אני אעשן, לא נורא..." (ואז פתאום יש תפנית בעלילה ובא הבן אדם הזה שאני לא מכירה ומנסה לעזור לי... או שאני עוזרת לעצמי)

סוף סוף שאלה מעניינת בסטיפס
כדי שלא ימחקו, כנראה שאנשים נמשכים לכל זה כדי להרגיש טוב באותו רגע ולא לחשוב על ההשלכות- ויש השלכות.
אני באמת לא יודעת את התשובה ובגלל זה נעצתי אבל אני לא חושבת שיש לזה תשובה וודאית, כל אחד בטח חושב משהו אחר על התופעה הזאת.
אני חושבת שזה תלוי בסביבת אנשים שלך ובמה שאת חווה באותו רגע שאת לא חושבת בהיגיון ועושה דברים שעושים לך רע אבל באותו זמן את גם מרגישה שזה עושה לך טוב
כמו שאמרו פה, יש משהו מנחם בזה

בני אדם לא אוהבים שרע להם. נתת דוגמות של אנשים ספציפיים שמחפשים את הרוע הזה - למשל נשים חסרות הערכה עצמית/בנות נוער שנמשכות לרוע והקטנה מצד גברים ובני זוג כי זה "מושך" אותן. זה שילוב זה המון שטיפת מוח מצד התרבות שלנו שמעודדת גיבורים רעים ורעילים וגם פורנו שמכניס לתת מודע של בנות שככה אהבה צריכה להיראות.
אבל כמו שאמרתי, זה רק חלק מאוד קטן במין האנושי. בנות, ובעיקר בנות צעירות.
את לא תראי כמעט בנות 25+ עם הרצון הזה שיקטינו אותן. הן בעלות הערכה עצמית וביטחון ויודעות מה הן שוות, ולא יתפשרו על מערכות יחסים רעילות ורעות.
גם לשאר הדברים שכתבת, הרעבה ופגיעה עצמית, אלא פעולות שיותר קורות אצל בני נוער ובייחוד אצל בנות נוער.
למה זה אצל נשים לרוב? זה כבר נושא לדיון אחר על איך החברה גורמת לבנות לעשות דברים שפוגעים בהן.
אבל בכלליות, טבע האדם הוא לא לרצות שיהיה לו רע, להפך.

שואל השאלה:
^^^אמלה מה,מאיפה בדיוק הבאת את המסקנה שאמרתי שלהרגיש רע זה רע או שאני מפחדת להרגיש רגשות?
צר לי אבל בסדר אני אבליג את זה,כי ממש אפשר לראות שאין לך יכולת הבנה והכלה של בן אדם כי קלעת הכי רחוק שאפשר.
אני חושבת שרגשות זה דבר מאוד חשוב ואין שום סיבה להתרחק מהם.בלי עצב אין שמחה,ובלי הפחדים והסיכונים שאנחנו לוקחים בחיים לא היה ליו כלום...
אני אחת שמאודד אוהבת רגשות ורואה חשיבות ענקית לכל רגש שהוא.
אני אוהבת בגדול ועד הסוף,ועם זאת גם מוכנה לקחת את הכאב והצער שמגיע איתו לפעמים כי זה חלק.מוכנה לחוות גם כעס וקנאה והכל.
בנוסף,חוויתי בעצמי הרבה התמכרויות,הרבה קשיים כמו חרמות,אלימות,בעיות נפשיות וכו...
חלק מזה גורם לי לשאול את השאלה...
אתה מוזמן לקרוא את מה שכתבתי מעל,אבל שוב אחדד בקצרה
*אני שואלת כאן בצורה הטכנית נקרא לזה ככה,מה מושך בני אדם לרע הזה,ואני גם לא מתכוונת לרגש רע או עצוב,אני מתכוונת מה גורם לנו להשאר במקומות שרעים לנו ואו מה מתניע את ההרגלים ההרגלים הרעים שלנו

כי אנחנו מפגרים

לפעמים שוכחים איך לחיות ולשמוח ושוקעים בכאב במקום לצמוח ממנו, נכנסים לבור שקשה לצאת ממנו.
לשכוח איך לשמוח זה באמת אמיתי, לפעמים צריך עזרה מפסיכולוג או מחבר בשביל לפרוק לו קשיים שיושבים עלינו.
אני יצאתי מהבור הזה בעזרת פסיכולוגית.

אי אפשר לבחור להיות שמחים ברגע ששוכחים איך.

אני כל התקופה הקשה ההיא צחקתי עם חברים אבל הייתי בודדה ועצובה מבפנים והיה לי מאוד קשה עם כל הקושי הזה גם לזייף שאני מאושרת, אבל עשיתי את זה בשביל "לשרוד".

בגלל טראומה

חכמה בלילה
לא אהבתי את איך שהתבטאת,
כאילו את אומרת שהם לא סובלים כמוך, אבל זה בכלל לא עניין של השוואות כשזה נוגע למצב נפשי.
אני מסכימה עם זה להסתמכן זה איזשהו איזור נוחות,
אבל כשמתרגלים כבר קשה לצאת ממנו.
כל החצי שנה הזאת בכיתי כמעט כל יום עד שנרדמתי.
בכי כואב, בכי שגורם ללב שלי לדלג על פעימות ולהידקר, שגרם לנשימה שלי להתחרפן.
בכי שנמשך שעות, כי לא ידעתי מה לעשות כבר.
ובהתחלה, הייתי ככה במצב של התמסכנות מתוך נוחות, אחר כך זה החמיר.
תאמיני לי שאף אחד לא אוהב להישאר ככה.

הייתה לי את החצי שנה הכי קשה בחיים שלי והיום אני במקום הרבה יותר טוב.
אולי לא הגעתי למחלקה אבל זה ממש לא מפחית מהכאב שעברתי.
יש כאב שלא עוברים במחלקה, אלא בבית או מחוצה לו. תאמיני לי שהכאב שאפשר לעבור בחוץ לא פחות כואב מזה שאפשר לעבור במחלקה.
אין צורך להשוות ולהגיד שאנשים שלא הגיעו למחלקה לא חוו דיכאון אמיתי.
כל אחד והסבל שלו

שואל השאלה:
חשוב לי לציין שאין לי שום שפיטה ולא התכוונתי לזלזל לרגע באנשים שנמצאים במצבים נפשיים קשים,ברור לי שלא קל בכלל לצאת משם.
אני לא מדברת על הפן הרגשי של הנושא,אני מדברת על הדברים הפיזיולוגים יותר ועל המוח.
כמו שאמרתי,בתור עובדה,כדי שנמשיך לעשות משהו צריכה אנחנו צריכים לקבל תגובה,שלילית או חיובית
כנראה לא הסברתי נכון את הדוגמא אז אסביר שוב.
גבר שמכה את אשתו ימשיך אם יקבל ממנה תגובה שלילית של פחד נגיד,זה מה שיגרום לו להמשיך לעשות את זה.
להפך,תגובה חיובית היא נגיד ההרגשה הטובה שנרגיש אחרי שנקרא עשרה עמודים מתוך ספר..זה יצור לנו את ההרגל הזה..

השאלה שלי היא מה הדברים האמיתיים שגורמים לבן אדם להשאר במקומות כאלה,איך הטבע והמוח לא נלחם בזה..
אפשר להגיד שתכלס אין,אבל אם לא היה כבר מזמן לא היינו עושים את זה.
ראיתי שחלקכם הביאו דוגמאות כמו מניעים חברתיים וכו אבל יש כל כך הרבה אנשים שהם במצב ממש קשה וסובלים מזה לבד עם עצמם,מה נותן להם להשאר בזה...?

אני אישית דיי טיפשה אבל אני יודעת שיש כאן גאונים שהם לא פשוטי עם כמוני חחח אז בגלל זה שאלתי את זה פה..


דרך אגב,גם למה לכל הרע הזה יש כל כל הרבה רומנטיזציה..
מהדברים הקטנים עד לדברים הגדולים
בין אם זה שירים דכאוניים,בין אם זה טעויות כאלה בחיים כמו לחזור לאקס או חיי בילויים רעילים,בין אם זה עשיון ושתייה,אפילו אשפוזים ובעיות נפשיות..
מה גורם לבני אדם גם לעשות רימנטיזציה לזה מלחתכילה וגם לראות את זה לפכמים בצורה הזאת..
קשה להסביר תהרגשה,כאילו יודעים שזב רע אבל רוצים להיות שם..

שואל השאלה:
^אני מצטערת לשמוע,נשמע שעברת המון.
אני מבינה מה את אומרת,עם זאת חלק מהאנשים,החולי שלהם דווקא כן מתבטא גם ברצון להגיע למקומות הנמוכים האלה,גם אם הם יודעים כמה שזה קשה וכן מאוד רע להם
וזה מה שאני שואלת,למה זה ככה

תפודים סגולים
בדיוק!!
אני רןצה להוסיף לדברייך שהקו של החמרה במצב נפשי הוא מאוד דק וגם לאנשים האלה ש"רק" מרגישים עצובים עשויים להיות ימים קשים יותר שבהם הם עם מחשבות על לפגוע בעצם.
מחשבות על לפגוע בעצמך לא פחות קשות מההביצוע שלהן.
להילחם במחשבות האלה על הפגיעה העצמית זה מאוד קשה

כי ככה אנחנו רגילים להזדהות בעולם הזה.
כל אחד רוצה את הסיפור שלו ומתקבע עליו במהלך החיים ובהתאם למה שעובר עליו.

יש כאלה שמגלמים את הקורבן ויש שמגלמים את הקשוח חסר הרגשות, אבל מאחורי הפרסונות האלה עומדת נפש פגועה.

ככה אנחנו נותנים ביטוי לקיום שלנו.

חכמה בלילה
כן. בין אם זה מצב רוח רע שזה עול על הנפש, ואז הם רוצים לתת לו מקום, או שהם בדיכאון מתמשך ובמצב נפשי לא פשוט. אנשים שהם בסדר בנפשם לא ירצו להזיק לעצמם. המעשים האלה אמנם מחמירים את המצב אבל המצב קיים בכל מקרה בין אם קצת ובין אם הרבה. אדם שנוח לו להרגיש רע, הוא אדם שעבר כל כך הרבה רע שזה איזור הנוחות שלו. והוא לא בסדר בנפשו

לעשות דברים שגורמים לך להרגיש רע זאת תוצאה של טראומה או הפרעה נפשית כי זה מה שמוכר לך, או שאת/ה מחמיר את המצב רק בשביל שישימו לב שמשהו לא בסדר, ואז זאת קריאה לעזרה, וזה גם בגלל שלא אכפת לך מעצמך ומהבריאות שלך. שזה גם דבר שאנשים עם בעיות נפשיות חווים.. התפיסה שאם הם לא ראו דברים שבשבילך הם "הכי גרועים" אומר שהם בסדר בנפשם היא פשוט לא נכונה. בריאות נפשית לא נמדדת בכמה 'חמורה' לדעתך הטראומה, זו הנפש של האדם. הדברים הכואבים שהוא חווה שהוא רוצה לתת להם מקום וזה המקום הזה.

^^את אמרת שהם לא טעמו את טעמו של הדיכאון האמיתי
את לא יכולה להחליט אם אנשים בדיכאון או לא ולהגיד שאלו ש"רק" עצובים ולא הגיעו למחלקה לא טעמו את טעמו של הדיכאון האמיתי ואז להגיד שלא עשית השוואות

שואל השאלה:
וואי לא התכוונתי לריבים האלו בתגובות..
תבינו שאין רמות לכאב,כל אחד יכול לעבור משהו אחר וזה יהיה הדבר הכי כואב וקשה בשבילו.
ובאופן כללי בן אדם בריא לא רוצה להיות חולה ככה שאם כן משהו לא תקין

השאלה בסך הכל באה לבחון מה התגמול שאנשים מקבלים על על פעולה כזו או אחרת ומה משאיר אותם בשגרה הזו

שואלת השאלה,
מה שכתבת זה בדיוק למה שהתכוונתי. התגמול? הוא להרגיש שיש לרגשות שלהם מקום. לבטא אותם. או אפילו לנסות להעלים אותם, גם אם זה רק לרגע. אני חושבת. כל מקרה לגופו..