יש לי שאלה לגבי הדימוי העצמי שלכם, אנשים עם דימוי עצמך נמוך תכנסו

שנתיים ואין ממש סיבה אני פשוט לא אוהבת את עצמי

זה בא בתקופות והולך אצלי.
הכי חזק שזה בא לי היה מכיתה ז ועד כיתה ט ככה ואולי חצי מ י כזה (שממש התפתחו לי הפרעות אכילה והייתי בקושי אוכלת וכל היום חשבתי על זה שהלוואי והייתי נעלמת )
אני לא יודעת בדיוק למה, אני מניחה שזה בגלל בעיקר החברה הרעילה שהייתי סביבה, בגלל השינויים של גיל ההתבגרות שהיה לי קצת קשה לקבל אותם
בגלל שנאה שפשוט הרגשתי כלפי כולם
תכלס, לא אהבו אותי הרבה אז ומי שכן, די עשה לי טובה כזה-ככה הרגשתי בכל אופן( אני מדברת על חברות)
עם המשפחה לא הייתי בקשר מי יודע מה, וגם בגילאים האלה עברתי כמה משברים, החלו חדשות, נפילות ותקומות.. אז גם זה השפיע עלי מאוד

אני בערך בסביבות 3 שנים..
אני חושבת שזה התחיל כשידיד של אחותי כתב לה שאני מכוערת..
מאז תמיד היה לי דימוי עצמי נמוך.
בקורונה נהייתי שמנה. שנאתי את הגוף שלי.
הייתי עם הפרעת אכילה, ככה שירדתי 22 קילו, והפכתי לרזה יחסית, אבל אני עדיין עם דימוי עצמי נמוך. אני שופטת את עצמי על כל דבר קטן. אין לי עדיין את הגוף חלומות שלי. יש איזורים בגוף שאני ככ חסרת בטחון כלפיהם.. אני מרגישה תמיד שמנה, למרות שאני לא שמנה (אבל אני לא רזה).
אני לפעמים מרגישה ככ מכוערת..
לאחרונה נהיה לי עוד יותר דימוי נמוך כי כל האנשים שאני מכירה מעירים לי מול כולם באופן די פוגע שממש רזיתי. זה עוד יותר עושה לי רע:( מדברים עלי באופן קבוע על המראה שלי מאחורי הגב.
לבשתי משהו קצת צמוד וחברה העירה לי שהיא במקומי לא הייתה לובשת דבר כזה ככה:/ זה ממש השפיע לי על הבטחון, כי עד שיש לי אומץ ללבוש משהו מסויים, באים ולוקחים לי אותו:/..
וזהו.. נראלי בגלל זה יש לי דימוי עצמי נמוך:)

אני לא יודעת כמה זמן זה כבר אבל אני זוכרת שמאז שהייתי קטנה אני הסתכלתי על איך שאני נראת במראה ואף פעם לא אהבתי את מה שאני רואה. עכשיו זה יותר בא והולך, לפעמים אני מרגישה טוב עם עצמי ולפעמים אני שופטת את עצמי ורק מחפשת מה לא בסדר בי ובאיך שאני נראת

אני חושבת שמגיל די צעיר סבלתי מדימוי עצמי נמוך. הזכרון הראשון שיש לי של תחושת נחיתות הוא מגיל 10.

אל תנסי להשוות את עצמך לאחרים בשביל להרים לך את המצב רוח
תהיי את ואל תשימי על אף אחד
נכון לא לכולם יש ביטחון ולרובם אין אבל תהיי את
זה דבר שעובדים עליו יום יום (אם את רוצה שארחיב בואי לפרטי)

:(

^למה אנחנו אותו בן אדם

תמיד היה לי דימוי עצמי נמוך. התחלתי ממש להתאמן ולהתחטב וחשבתי שזה יעזור, ויש פעמים שאני מרגישה ממש יפה, אבל בדרך כלל אני שונאת איך שאני נראית.
אף פעם גם לא אהבתי את עצמי באופן כללי, מראה ודיבור והתנהגות. למדתי לחיות עם זה, יש תקופות יותר גרועות, שאני מתפללת שלא הייתי נולדת, ויש תקופות שאני מרגישה כמעט בסדר.
אני לא יכולה ממש להסביר למה, כשאנשים אומרים לי שאני יפה או כיף להיות איתי קשה לי לקחת את זה ברצינות, ואני יודעת שזה דפוק אצלי אבל זה מה יש.