אני במצב נפשי גרוע כבר שנה ואני לא מצליחה לצאת מהעצב...

אני מתוסכלת ממש מהכל ואני מרגישה שמה שקצת מכפה על זה זה בנים.
אני אסביר-
אני בזמן האחרון ובכללי במצב נפשי לא טוב, אני מתוסכלת המון, מהמצב הכללי הגרוע, מהלימודים שלא הולך לי טוב בהם, שהמורה שאני הכי אוהבת בבית חולים, שכולם תוקעים לי סכין בגב, שהכל, חרא, מאחות של חברה שנפטרה, שאני לא יודעת איפה אני מבחינה דתית, איפה אני לומדת שנה הבאה, שאני מרגישה שלא משנה מה אעשה ה לא יהיה לצידי, אני באמת מרגישה שאף אחד לא באמת אוהב אותי חוץ מבנים.
אני פשוט מרגישה שאת כל החוסר שיש לי הידידים או וואטאבר משלימים לי, הם נותנים לי להרגיש מה שאף אחד אחר לא נתן לי, הם תמיד מפרגנים כמה שאני יפה (ואני גם חושבת ככה על עצמי כי למדתי לאהוב את עצמי לבד בלי שאף אחד החמיא לי) חברות שלי תמיד הקניטו הורידו לי את כל הביטחון העצמי תמיד גרמו לי להרגיש לא שווה ועד עכשיו זה ככה, אף פעם לא החמיאו לי מצד החברות, אולי קצת מהמשפחה וזהו, הבנים פשוט גורמים לי לאהוב את עצמי ולהעריך את מי שאני, בזכותם יש לי ביטחון בעננים ובאמת שבלעדיהם לא חושבת שהייתי עם ביטחון היום ופה מגיעה האבל.
אני יודעת שזה רק מזיק לי כל הקשר הזה כי כבר נפגעתי מבנים עברתי הטרדה ובכל זאת אני ממשיכה כי אני סוג של התמכרתי להרגשה הזאת, נשבר למ הלב כבר כמה פעמים אבל הבעיה שעברתי כל כך הרבה בחיים (לא אפרט) שאני מרגישה שבני 15 לא עושים לי את זה, אני מדברת וגורמת לבני 18 להתאהב בי ואני כבר לא יודעת מה לעשות.
עזרה? בבקשה? אני באמת במצב נפשי גרוע איך אפשר לקום? בבקשה תעזרו, אני לא יכולה להשאר ככה יותר.