כתבתי שיר על משהו שאני עוברת, מה דעתכם? (תכנסו, בבקשה תענו בכנות)

אני פשוט לא הולכת לשום מקום. אנשים בוכים שאי אפשר לאכול לידי במבה.
בכלל גיליתי שהשכבה שלי עושים עליי חרם בגלל זה אבל לא נורא, אני אסתדר, העיקר שיהנו, כי לא אשמתם שאני אלרגית.
אמור להיות לנו מסיבת סיום
אירוע לסוף חטיבה
אירוע ממש הפקה הבית ספר עושה לנו
אבל הם.. הם תכננו אפטר פארטי
וכל השכבה הוזמנה
חוץ ממני, הילדה האלרגית,
וכמובן כשאני שואלת למה, ברור שהתשובה תהיה "כי אם תבואי לא תהיה לנו במבה"
כי זה מה שחשוב, הבמבה.
וכל היום הם עוקצים אותי
מאיימים עליי
מתלוננים על קיומי
"את האלרגית?
כן
אהה אז בגללך נהרסת החוויה בבית ספר"
"אני אזרוק עלייך בוטנים"
"מה אכפת לנו שאת אלרגית לי טעים בעיה שלך, אני אמשיך להביא את זה למרות האיסור"
"אוי איזה מגזימה את, עלאק סכנת חיים, מקסימום קצת פריחה!"
"מה את עוד לא מתה כבר?!?!" בזמן שמדא מפנים אותי מהבית ספר כשאני מחוברת לחמצן
וכמובן שכולם צוחקים, ולכולם זה נראה בסדר, אבל מה שהם לא יודעים, זה שכל מה שאני רוצה כבר זה להסתגר בחדר..