כתבתי משהו, זה לספר שאני כותבת. מה דעתכם?

אני מניחה שזה לא מה שאתה רוצה לשמוע, אבל אני אוהבת אותך, אוקיי? אני אוהבת אותך ותמיד אהבתי. לא אכפת לי מהקשר שלך איתה, לא אכפת לי שאתם החברים הכי טובים, ולא אכפת לי אם היא חושבת שהיא אוהבת אותך. אתה חשוב לי. לה יש מיליון גברים שמכרכרים סביבה וכל יום היא מתאהבת במישהו אחר ואם תהיה איתה בסוף היא תשבור לך את הלב. אני יודעת את זה כי אני מכירה אותה. אני מכירה אותה פאקינג 18 שנה, ועם כמה שאני אוהבת אותה לא מגיע לה אותך. חוץ מזה אני לא חושבת שזה בסדר שאני ואתה נהיה כל יום ביחד, ובשניה שהיא תתקשר אליך בוכה ושיכורה אתה תלך אליה ותהיה איתה. זה פשוט לא מגיע לה.
לא אכפת לי מה אתה חושב עליי ולא אכפת לי אם אתה חושב שאני מגזימה. אתה החבר הכי טוב שלי ואני לא מתכוונת לזה במובן השטחי. אני מתכוונת לזה במובן המילולי. אתה הבן אדם הכי טוב שהכרתי ואני חייבת אותך קרוב אליי. אתה מרפא אותי, אתה מבין? לפני שפגשתי אותך הייתי שבורה. אתה לקחת חלק חלק ותיקנת את השברים. אני יודעת שיכול להיות שאני הורסת את כל מה שבנינו ושאולי תתרחק ממני אחרי שתקרא את זה, כי אני לא יודעת אם הרגשות האלה הדדיים, אבל לא יכולתי לעבור עוד יום אחד בלי להגיד לך מה אני מרגישה. כואב לי להיות רחוקה ממך ואני מרגישה שזה מה שקורה. אתה מתחיל להתקרב אליה ולהתרחק ממני. אני יודעת שמה שאני עושה לא הוגן. אני יודעת שהיית קשור אליה לפני שהיית קשור אליי, אבל הקשר שלנו, לפחות מהצד שלי, הוא הדבר היחיד שמחזיק אותי ולא נותן לי ליפול לתהום. אני לא יודעת מה הולך לקרות מרגע שתקרא את ההודעה הזאת, אבל אני יודעת שעשיתי כל מה שאני יכולה בשביל לשמור עלינו. זה לא אופייני לי לעשות דבר כזה ויכול להיות שאחרי זה אני אקבל התקף, אבל לא אכפת לי. אתה חייב לדעת. אתה חייב להבין שאני אוהבת אותך.