איך האבולוציה מסבירה את תוספת הנשמה לאדם אשר אין בקוף?

הגיוני יותר מאשר שיהיה

למה? לאלוהים?

שואל השאלה:
איך מישהו יכול להאמין לזה בכלל?

חרטא

זה שעשית שגיאת כתיב לא ממש עוזר לבסס את דעותיך, אתה יודע

לא אתייחס לשאלה כי כבר ענו תשובות די טובות, אבל אגיב לגבי "איך מישהו יכול להאמין לזה בכלל?"

לא מאמינים, מדע צריך להבין.

אמת. יפה אמרת זה מדוייק

שואל השאלה:
^^

אני מבינה שצריך להבין, אבל אתה מבין שאז זה אומר שאנחנו חיים ומדברים.. אבל אין את החלק הפנימי הזה..
כשאמרתי איך אפשר להאמין לזה התכוונתי שאיך אדם יכול לחיות עם המודעות שבגלל שאי אפשר להוכיח את זה, אין לו נשמה..

זה מזעזע בעייני, זה הכל.

^
אני מבין שלהאמין זה נעים, אבל זה לא הופך משהו לאמיתי.

שואל השאלה:
גם אם לא הצלחת להוכיח משהו זה לא אומר שהוא לא אמיתי. בעבר לא הצליחו לגלות שכדוה"א עגול, זה אומר שבגלל שבזמנו לא הצליחו להוכיח זה לא היתה האמת?

תראי, אני לא אומר שאמונה זה משהו נוראי, יש בה גם צדדים נחמדים שאפשר להשתמש בהם לתועלת אישית כמו רוגע נפשי.
יש משפט מפורסם שמסביר למה יש אמונה
"i want to believe"

יש הבדל חד בין רעיון למציאות. זה נכון שיש המון רעיונות ולכן חלק מהם יכול להיות גם במציאות, אבל זה לא מבטל את הרוב שלא נמצאו בסוף.

בגלל זה משתמשים בשיטות למידה אובייקטיביות כמו השיטה המדעית, שבה עד שרעיון(היפוטזה) יבדק בניסוי ויהיה מוכח אי אפשר להחשיב אותו כחלק מהמציאות.

אין לאנשים נשמה, ככה האבולוציה מסבירה את זה.
יש לבני אדם מוח יותר מפותח.

האבולוציה לא מסבירה את זה, האבולוציה בכלל לא טוענת שיש לאדם נשמה.

חרטה האוולציה הזאת

רציתי גם להוסיף שאני לא מתכחש לכלום, אם תראי לי שיש נשמה אני אקבל את זה בשמחה, זה קונספט ממש נחמד. אבל אין לי כרגע שום סיבה לחשוב שזה קיים.

'תוספת הנשמה' אינה רעיון בעל אחיזה מדעית.
אין הבחנה ביולוגית בין בעלי־חיים ליצורים בעלי התובנה ליצור שפה עם דקדוק מורכב.
קודם כל חשוב להבין שבני־אדם הם בעלי־חיים לכל דבר, כוכבי־ים, כלבים, קופים ופרפרים הם כולם בעלי־חיים ובכל זאת כלבים וקופים דומים הרבה יותר לאדם מאשר לכוכב־ים ואם תשווה תגלה שהקוף דומה הן מבחינה קוגנטיבית והן מבחינה פיזיולוגית וגנטית לאדם מאשר לכלב. אז אין סיבה להפריד את בני־האדם מכל החיות רק בגלל שיש לנו כמה תכונות מיוחדות מבחינה קוגנטיבית.
אבל מה הסיבה להבדלים הללו? הסיבות הללו אינן רוחניות או מטאפיזיות אלא הן תלויות במבנה המוח שלנו. מוח האדם הוא הגדול ביותר בהשוואה לגוף מבין כל בעלי־החיים וישנם גנים רבים שהתפתחו התומכים ביכולות הקטגנטיביות שלנו.
ומבחינה אבולוציונית זה הגיוני, בני־האדם חיו כלקטים וציידים שאכלו מפירות העץ והשדה שמצאו ומחיות הבר שצדו, הם היו נוודים וחיו בקבוצות וככל שהקבוצה הייתה גדולה יותר היכולת לתקשר ולחשוב על מבנים־חברתיים מורכבים יותר גדלה.
היכולת לדבר זה עם זה בשפה מורכבת עם דקדוק אפשרה לנו לנהל מערכות יחסים מורכבות, והיכולת לחשוב על מושגים מורכבים ומופשטים מסייעת לנו לעבוד ביחד, לבנות קבוצות גמישות וכך לשרוד באזורים משתנים תדיר.

חשוב שאציין שהאדם אינו שונה באופן מוחלט מבעלי־חיים אחרים, גם לבני־האדם יש אינסטינקטים והם חלק מהדרך שבה אנחנו מקבלים החלטות באופן מהיר ובלי מחשבה רבה והם אינם שונים במיוחד מהאינסטינקטים של רוב בעלי־החיים. יש לנו אותם דחפים ונטיות.
גם היכולת לחשוב בהיגיון אינה ייחודית לאדם, יש בעלי־חיים שגם להם יש צורות תקשורת מורכבות יחסית כמו דולפינים, מיני ציפורים מסויימים, פילים וקופי־אדם. יש להם מבנים חברתיים מורכבים, יכולות קוגנטיביות מרשימות ויכולת להבין מושגים מורכבים שלא היינו מצפים מהם.
יש כמובן הבדל ברמה של בעלי־חיים אחרים אבל נראה שלרוב היא אינה איכותית אלא כמותית.

ההפרדה בין בני־אדם לחיות אחרות היא כמו שנפריד את הלוויתנאים (ביניהם הלוויתנים והדולפינים) משאר היונקים, נכון שהם גם יונקים חלב בלידתם ויש להם מאפיינים דומים ליונקים אבל הם חיים בים. אז נכון שיש עוד יונקים שחיים במים אבל לוויתנאים חיים רק במים וגופם מותאם במיוחד לחיים בים, למה שלא נפריד אותם מהיונקים? הם הרי מאוד שונים במראה שלהם מג'רפות או היפופוטמים, למה שהם יהיו באותה מחלקה?

שואל השאלה:
גם לחיות יש רגשות, אין ספק, פשוט הם לא מבטאים את זה לרוב.. אולי רק חיות ספציפיות כמו חתול או כלב.
ולכן כשתאמר החתול שלי כועס אתה תעשה האנשה.

כי בעצם באנושיות שלנו אנחנו שונים.
אין ספק שאנחנו שונים מהם. (לגבי הדבר הראשון שכתבת).
לאף חיה אין כאבי גב, אף חיה לא משלמת בכדוה"א מלבד האדם.
יש עוד מליוני עובדת למה אנחנו שונים מהם.

אני לא יודעת איך להסביר נשמה, אבל זה מעבר לרגשות זולים שעוברים בנו.
חתול יכול להאמין במשהו? הוא יכול לקוות? הוא יכול לכעוס או להיות מופתע, אבל אלו דברים בסיסיים וחומריים יותר. הוא לא יכול לעשות דברים שהאדם עצמו עושה- לא בהכרח פיזי או מחשבתית.

המנטליות שונה..

שואל השאלה:
פינג

מבינה אותך, אבל בבן אדם יש עוד אלמנט שלחיה אין לדעת המון אנשים, גם אם היא בלתי מוכחת.
החלק עם הנשמה.

אנחנו גוף של חיה, בשילוב עם משהו נשמתי.
זה עושה את ההבדל.

^^
האמת שהוא יכול, ובטח שיש להן כאבי גב :)
וגם אם לחתולים וכלבים יש רגשות שונות משלנו, אם לקחת קופי אדם אז הם דומים לנו מאוד. לשימפנזות יש אפילו התנהגות דתית (אם את רוצה את המחקר אני אצרף)

כל השוני שאת ציינת (לא משלמות, אין רגשות) נובע רק מזה שאנחנו לא יכולים לתקשר איתם כמו עם בני אדם. מה שמחזיר אותנו למה שאני אמרתי, שכמה שאנחנו יודעים יותר על היצור (או אפילו דמות דמיונית) ככה היא מרגישה לנו יותר אמיתית ובעלת נשמה. הבעיה בתקשורת עם החיות מונעת מאיתנו לצרף אותם לחברה (לגרום להם לשלם) ולהבין את הרגשות שלהם, אבל מחקרים כמו כאלה שהשתמשו באלקטרואנצפלוגרמה מראים שלחיות דומות לאנשים יש גם רגשות דומות לאנשים.

אגב, יש מחקר, שעדיין בעיצומו אם אני לא טועה, שחוקר את השוני הפיזולוגי שלנו מהשימפנזה(קוף האדם הכי קרוב אלינו גנטית) שגורם לשוני כל כך גדול במורכבות התקשורת.

עשיתי ניסוי מחשבתי, דמיינתי שאני מאמין וניסיתי לחשוב על הרעיון הזה.

האמת שלדעתי נשמה גם לא צריכה להיות אמיתית. אני אישית הייתי מגדיר נשמה בעזרת רגשות.

למשל החתול שלי, הוא לא בן אדם אבל אני מרגיש שיש לו נשמה. ובן אדם מקצה העולם שאני לא יודע אפילו את שמו, אני לא מרגיש שיש לו נשמה. כלומר בהבנה שלי נשמה זה משהו סובייקטיבי שכל בן אדם נותן למקורבים שלו על סמך מה שהוא מרגיש.

עוד קטע מעניין, דמויות בספרים. בהמון מקרים אפשר להרגיש שיש להם נשמה. אני חושב שזה משהו שנובע מהכמות מידע שיש לך על הדמות.

שואל השאלה:
טוב שני סוגי חשיבות שונות.. זה פשוט שלדמיין אנשים שחושבים שאין להם נשמה..
זה מוזר מבחינתי.

כאילו אם אין לנו נשמה כיצד אנחנו שונים באמת מכל שאר החיות.. הם יכולים גם להתפתח עוד מליוני שנים ולהיות "כמונו" על סמך התיאוריה הזאת, אבל בגלל שאדם הוא "מדבר" "חושב" אבל זה לא רק בהיבט הזה, יש את ההיבט הנפשי, הרוחני יותר שאי אפשר להסביר אבל בין אם תרצה או לא תרצה הוא שם..
ואדם שכאילו מתכחש לזה, זה מוזר בעיניי.

לא יודעת, תאמינו במה שעושה לכם טוב.

^
אנחנו באמת לא שונים משאר החיות. את כנראה חושבת שאנשים שונים משאר החיות כי את בן אדם, אבל אין שום סיבה אובייקטיבית לחשוב ככה.

זה נכון שכל אחד מאמין במה שעושה לו טוב, אבל זה לא אומר כלום על מה שיש באמת.

אני לא חושבת שיש לנו נשמה, לא כמו שאת מגדירה אותה

שואל השאלה:
זה בסדר. זה צורב לי גם שכתבת "דפקה" במקום "דווקא", אבל אני לא מתלוננת חח.

אני בכל זאת רק הארתי את זה שאדם לא יכול לקבוע את כל הדברים שקיימים כי הוא לא מסוגל לקלוט את כל הדברים... ולכן יש דברים שעד היום הם בגדר תעלומה..

חיה יכולה לסבול מכאבי־גב, פשוט בני־אדם סובלים יותר מכאבי־גב בגלל ההיסטוריה האבולוציונית שלנו.
לכל חיה תוכל למצוא מאפיינים ייחודיים לה, למשל, הלוויתנאים הם יונקים החיים כל חייהם בים והם מאוד שונים מיונקים אחרים אך הם עדיין יונקים.
פלטיפוס הוא חיה מאוד מוזרה, אך אני מניח שתסכים שהוא לא מופרד משאר בעלי־החיים.

נשמה היא רעיון שאין לו עדויות, אין באמת אישוש לרעיון של נשמה ולכן איננו יכולים להחליט שהיא קיימת ויתר על כן - גם אם היא קיימת לא נוכל לדעת שבני־אדם הם היחידים שיש להם נשמה או איזו נשמה יתרה.

^^^
מה הקשר טעויות כתיב? קשה לי לזכור את כל המילים בשפה הזאת, אני בודק כל מילה בגוגל חח

נכון, אבל זה לא אומר שנשמה קיימת..

שואל השאלה:
טעויות כתיב גם גורמות לצריבה אדוני, זה הכל. בכל אופן, הבנתי את הנקודה שלך.

זה גם לא אומר שהיא לא קיימת~

כל עוד אין עדויות התומכות בנשמה לא מניחים את קיומה ולכן אין צורך להסביר אותה כמו שאין צורך להסביר שיקוי המעניק כנפיים.
כמו כן, בטח שאין מקום להניח שרק לבני־אדם יש נשמה אם היא אינה מוכחת מראש.

שואל השאלה:
אם אתה אומר- בנוגע לכאבי גב.
דווקא את זה שמעתי ממישהו שמאמין באבולוציה, והוא הסביר את זה כי האדם התפתח מהקוף ובעצם עמד והתהלך במקום להיות כפוף ובגלל זה, האדם הוא החיה היחידה עם הכאבי גב, כי הוא התפתח ושינה את הצורה האמיתית שלו..
משהו כזה..

אני מבינה אותך בנוגע לזה שמי שאנחנו לא מבינים זה גורם לנו לדמיין שהוא לא מסוגל לדברים. וזה הופך אותו לפחות..
אבל זאת לא הכוונה, הכוונה שלי היא שבעצם האלמנט השונה מהם היא לא בהכרח שכלית או התפתחותית (כדי לא להגיד שהם פחות פחות מאיתנו) אלא הנשמה, אני מבינה שהיא לא מוכחת ולכן אי אפשר להניח זאת, אבל בתור אדם מאמין אני לא יכולה שלא להגיד שהיא קיימת, לא כי אני מאמינה בה'. אלה כי אני מאמינה שדברים לא מוכחים קיימים.

מי אמר שבן אדם הוא זה שקובע מה קיים בעולם ומה לא.
אדם צריך להבין שיש דברים שהמוח שלו לא יכול להבין כמו איך לברוא עולם, או לאן הולכים אחרי שמתים או לאן הולכים כשישנים.
מי אמר שהעיניים שלנו בכלל מסוגלות לקלוט את כל מה שקיים?

כמו שאדם לא רואה את רוב הצבעים בעולם, או שהוא לא מסוגל לשמוע קולות שדולפין נגיד כן מסוגל לשמוע או להשמיע..
אדם רק לומד יותר ויותר במשך השנים על העולם, לכן ההנחה היא שהוא מאחורה.. היא הכי הגיונית מכל ההנחות שתגיד.

לכן, יש מצב שקיימים בעולם כוחות או דברים שלא ניתן להוכיח בתור אדם כי זה נסתר מעייני האדם או שמנטלית לא נוכל להתמודד עם זה או שגם אם יספרו לנו לא נוכל לקלוט זאת.

אם תעמיס מסה של מידע על מוח של אדם הוא ימות.. יש גבול לכמה שאדם מסוגל לקלוט מהסביבה.
אבל זה לא אומר שאם הוא לא קולט זאת, זה לא אמיתי.

זאת החשיבה שלי לפחות.

שואל השאלה:
^^
הגיוני סה"כ, אתם לא צריכים להסכים איתי :)

^^
יש מצב שקיימים, אבל מה גורם לך לחשוב שדפקה ההמצאה שלנו קיימת? בגלל זה צריך לבדוק אם ההמצאות שלנו קיימות. *מדע*

המילים "מאמין באבולוציה" צורבות בעין, אם אדם מאמין באבולוציה ולא מבין אותה הוא לא שונה מכל שאר המאמינים.