פריקה- אשמח אם תקראו ותביעו דעה על הנכתב.

וואלה אם להגיד לך את האמת, לא חשבתי שזה מה שיקרה.
דוגרי עכשיו, אתה לא הטעם שלי ודי בטוח שאם היית מתחיל איתי במסיבה או סתם רואה אותך ברחוב לא הייתי זורמת איתך או מדברת איתך אולי אפילו חותכת באלגנטיות.
בהתחלה לקחתי אותך כידיד עד שהתקרבנו הרבה והפכנו להיות כל הזמן בתחת של השני, שיחות, הודעות ומה לא? זוכר, שבלילה כשהיינו גמורים מעייפות הייתי אומרת לך "אני הולכת לישון" והיית מתחנן אליי "רק עוד חצי שעה יפה שלי", היינו מחזיקים ככה עד הבוקר, ימים על גבי ימים.
כמו שהתקרבנו ככה גם הרגשות שלי כלפיך התעצמו והתעצמו, התחלתי להתרגש מכל הודעה ובכל שיחה איתך להיות בחיוך מאוזן לאוזן, אני זוכרת איך הייתי מחייכת אלייך אומרת לך שאתה הכי יפה בעולם ולא היית מפסיק לחייך אליי את החיוך היפה שלך.
הכרנו ברגשות אחד של השני אבל הכחשנו, עד שהבנתי שאני באמת רוצה אותך ואני אעשה הכל בשביל שתהיה שלי. ידעתי שהרגשות שלי הדדים ושאתה גם אוהב אותי.
אני מבטיחה לך שהיו לי עשרות הזדמנויות להיכנס לזוגיות עם כל מי שאני רק אבחר, אבל תמיד לא הרגשתי מוכנה אחרי פרידה ולא רציתי להיפגע. אבל איתך? כשהייתי מסתכלת עלייך הייתי אומרת "פאק איט. בא לי אותו ושישרף העולם"
אני?? הבן אדם חסר רגשות כלפי אנשים מדבר ככה? אני יכולה להבטיח לך שאם אמא שלי הייתה שומעת על זה היא הייתה אומרת לך "זאת לא הבת שלי מה עשית לה?"
אמרת לי "אני רוצה אותך", הייתי בטוחה שזהו, הרגע שרציתי הגיע, עכשיו נודה ברגשות ואז נהיה ביחד. לא. הפכת את זה לקשה והשתפנת. יכל להיות לנו כלכך טוב ביחד. אני מבטיחה לך. אנחנו אותו בן אדם. הדבר שתמיד חירפן אותי בתקופת נתק שלנו הוא שאשכרה ידעתי. ידעתי שאתה כועס על עצמך כי השתפנת. ידעתי שאתה עדיין אוהב. ידעתי.
תאמת שלא ידעתי שתפסת לי כלכך הרבה מקום בלב. אני מתגעגעת לכל דבר בך. לצחוקים שלנו, לאהבה שלנו, ללילות שלנו, לשיחות שלנו, אני יודעת שאתה לא תאמין אבל אפילו לטכנו שפיצץ לי את המוח כל הזמן בשעה 4 בבוקר.
היום הבטחתי לעצמי שאני רוצה אותך שלי. אנסה להחזיר אותך אליי כמו פעם, הבטחתי לעצמי שאני לא אתקע עלייך אם לא תרצה. הראת סימנים שאתה גם רוצה. מה עכשיו?