אנשים בדיכאון שלקחו/לוקחים כדורים נוגדי דיכאון, אשמח שתיכנסו *טריגר דיכאון...*

אוקיי אז היי, אני לוקחת את הכדורים האלה לא יותר מדי זמן אבל כן מספיק זמן כדי שהם די ישפיעו, ואני מפחדת. אני מפחדת כי פעם אחת אני בסוג של "היי" ומאוהבת בחיים ולא יכולה להפסיק לצחוק כמו איזו מסוממת, ופעם אחרת אני נכנסת לדיכאון עמוק יותר משאי פעם הייתי ורק רוצה שכל זה ייגמר, לא יכולה לשאת עוד רגע אחד בעולם הזה.
אני מפחדת, כי עוד יותר אני לא יודעת מה אמיתי עוד. נותנים לי טעימה של הטוב פתאום שלא הרגשתי כל כך הרבה זמן, אבל הדיכאון בסוף חוזר ומשתלט עליי ועל כל חיי, וגורם לי עוד יותר לכאוב על מה שמפסידה כי זה יצא ככה שכל זה נעלם ואני יודעת שאולי לא יחזור. לא יודעת אם אי פעם יהיה לי את זה באמת, זה הרי רק הכדורים לא?
אני מפחדת ואני לא יודעת מה לעז*זל לעשות. נמאס לי וקשה לי. אני לא יודעת איך לצאת מזה, נמאס לי להיות ככה, לא רוצה עוד בזה, די כבר. באמת שאני סובלת. וזה לא שאני הולכת לעשות משהו, כי בחיים לא, אבל בבקשה, יש למישהו עצה? רעיון? מחשבה? משהו שיוכל לעזור לי קצת?
אי פעם זה יהיה אמיתי? יהיה אושר, יהיו החיים כפי שהיו בעבר שעכשיו בזיכרון כל כך רחוקים ומחוקים?
יהיה בסדר? אולי קצת טוב יותר מזה? גם בלי שום כדורים?
הפסיכיאטרית אמרה לי שאני אעבור את זה כי זה משהו זמני אצלי, אבל באמת זה ככה?
כי שום דבר מזה לא מרגיש נכון.
ואיך, אבל איך, אני אגרום לכל זה לקרות ולהפוך לנכון?
איך, כשכל כך הרבה פעמים אני פשוט לא מסוגלת להקים את עצמי אפילו מהמיטה, כשאני ישנה כל היום רק כדי לא להתמודד כי אני לא מסוגלת להכיל עוד דבר?
מישהו יכול לעשות לי קצת סדר בכל הבלגן הזה? בבקשה.. כי אני כבר מוצפת מכל החיים הקשים האלה, שמעולם לא תיארתי לעצמי שיכולים להיות עד כדי כך...