מה לדעתכם התפיסה היותר מוסרית במשפט תמיד להאמין לקורבן או עד שלא הוכח אחרת הנאשם הוא חף מפשע

להאמין לקורבן.
כי אני מסכימה שאם בסוף הקורבן שיקר אז הנאשם מסכן אבל אם הקורבן לא שיקר ולא האמנו לו זה יותר כואב לדעתי

אני בעד להאמין לקורבן
לא יודעת קשה לי לתפוס את זה שהנאשם באמת לא אשם אלא אם כן הוכח אחרת או שזה ממש אובייס שהוא לא אשם על פי כמה דברים שראיתי בעצמי

הנאשם חף משפע.

עדיף לא להעניש את מי שעשה עבירה, מאשר להעניש מי שלא עושה, כי במקרה הראשון זה "שב ולא תעשה,, ומבקרה השני אנחנו עושים נזק ב,".קום ועשה". לכן חובת ההוכחה אמרוה להיות על טעון הטענה. אחרת כל אחד יכול לטעון שהוא הקרבן, והנאשם הוא זה שיהיה הקרבן האמיתי של אותו אחד.

המוציא מחברו עליו הראיה = הנאשם חף מפשע עד שהוכחה אשמתו

אני מבינה למה אתם חושבים ככה אבל אני מדמיינת נגיד מישהי שעברה אונס ולא מאמינים לה נשמע לי פחות מוסרי מאשר מישהו שחשבו שאנס ובסוף התברר שלא

שואל השאלה:
אני מסכימה עם שתי המשפטים אז קצת קשה לבחור
כל מקרה לגופו
^ מה שאמרת @נקודה זה גם מה שאני מדמיינת מאחורי המשפט תמיד להאמין לקורבן
אבל גם מאחורי המשפט של הנאשם חף מפשע עד שלא הוכח אחרת אני מדמיינת אדם שהופלל ברצח וכל העולם מתהפך נגדו כשזה לא נכון, חוסר תקווה בשני הצדדים

^^ בגלל זה מישהו אחר אמור לסבול? היא אמורה להבין למה לא מאמינים לה שאין לה הוכחות, לא במטרה לפגוע בה ולא כדי לזלזל בה.

לא יודעת לא תמיד יש הוכחות.
אבל אין לי כלכך מה לענות כי אני בעצמי לא סגורה על הדעה שלי