בבקשה תכנסו, אני מתחננת שתקראו.

היי, היום היה לי מבחן בתנך.
ושעה לפני המבחן היה לי שיעור תנך, המורה לא הגיעה אז הגיעה מורה מחליפה.
אני וחברה שלי עשינו שליפים, אני , היא , ועוד 2 חברות ידענו חלק מהשאלות שיהיו במבחן.

בתחילת המבחן המחנכת שלי הוציאה אותי מהכיתה ושאלה אותי אם יש לי ולחברה שלי שליפים בתנך. עניתי לה שכן.

אחרכ היא לקחה לנו את התנך והביאה אחרים.

חשבנו שמתוך 2 החברות האלו. נועה, (שם בדוי) היא הלשינה עלינו.

ניגשנו אלייה בהפסקה ושאלנו.
אני רק שאלתי אם היא אמרה, החברה השנייה התחילה יותר לריב איתה.
נועה היא ילדה שקטה, שכולה רגש, היא עדיין חסרת מודעות, היא חמודה, ועדינה.

חברה שלי הלכה, ואני הלכתי איתה והיא נשארה מאחור.
הרגשתי נוראית. למרות שחברה שלי דיברה יותר ממני, אבל עצם זה שהלכתי איתה גרם לי לחשוב כמה חברה נוראית אני.

בתחילת סוף השעה האחרונה המורה הוציאה אותי ואת חברה שלי מהכיתה. הן אמרו לנו שזו לא היא, ושהיא בוכה. והיא לפני זה בכתה כל השיעור.
אני וחברה שלי התחלנו לבכות שגילינו שזו לא היא.
היינו בשירותים וחיכינו לה.
אנחנו דיברנו איתה, היא סלחה לנו.
אבל המצפון שלי כל כך נורא. אני מרגישה חברה נוראית.
חברה טובה לא הייתה חושבת בכלל שהחברה שלה תלשין למורה.

אני כל כך עצובה, אמרתי לה שאני מרגישה נורא ושאני מצטערת ואני מתחרטת שעשיתי את זה.
שפגעתי לה ברגשות והאשמתי אותה במשהו שלא עשתה.
התחבקנו, אבל אני מרגישה נורא. אני רוצה לבכות שוב. אני רוצה להעלם .