אני לא יודעת עם מי חדבר על זה, או אם זה בכלל בסדר שאני מרגישה ככה. יש לי חברה שדי התרחקתי ממנה בזמן האחרון, כי היא מכורה ולא משנה כמה אני מנסה לעזור לה (ניסיתי הכל, באמת) היא לא מקשיבה, והחברות שלנו מתבססת על שיחות על ההתמכרות שלה, ולא בקטע של לבקש עזרה, היא ממש אומרת את זה בהתלהבות. אני מבינה שהיא לא בסדר ושהיא צריכה עזרה. הרקע שלה לא מאיר פנים, והיא צריכה טיפול נפשי. הרבה מהחברים התרחקו ממנה, ואני לא הסכמתי, לא רציתי לנטוש אותה. כל החיים שלה אנשים עוזבים אותה, לא רציתי לעשות לה את זה. בשלב מסויים החלטתי להתרחק, אחרי שהתחלתי לקבל הרגשה שהחברות שלנו לא בעלת ערך בעיניה. לא הייתי שלמה עם ההחלטה הזאת, ועכשיו אני ממש מתחרטת. אני עדיין מדברת איתה אבל פחות נכנסת איתה לשיחות ארוכות. אחת החברות שעדיין בקשר רגיל איתה סיפרה לי שהיא התאבחנה עם CPTSD (אני לא יודעת של מה). אני מרגישה נורא. אני צריכה להיות שם בשבילה בזמנים האלה, אסור היה לי להתייאש. אני ממש לא יודעת מה לעשות, איך בכלל להתחיל לדבר איתה. להתנצל? להציע עזרה? אני מרגישה ככ רע...