הגיוני שפשוט באלי להיות לא בריאה נפשית?

לא זה לא הגיוני

שואל השאלה:
אפשר לומר שאני מזוכיסטית, במידה מסויימת

אל תקשיבי להם זה הרס עצמי זה תסביך קורה לטובים ביותר

שואל השאלה:
כן, יש לי הרס עצמי גדול מאוד

פעם חשבתי שללכת ישר זה הדרך הנכונה, ללכת עקום מביא אותך ליותר מקומות, כי החיים עקומים, אבל מה שחשוב לזכור זה לא להיות אנטיפטית למצב, תנסי לזרום עם החיים ועם מה שעושה לך טוב, זה דומה להרס עצמי אבל יותר כיף.

שואל השאלה:
אני יודעת שזה לא בהכרח,
יש לי הרס עצמי מאוד גבוה בלי שום קשר( אפילו הפסיכולוגית שלי אמרה לי את זה),
גם אני התמכרתי לכאב ולפ.ע ולכל החרא הזה.
פשוט רציתי לדעת שאני לא לבד, שאני לא מוזרה.

אני חושבת שאני מבינה בדיוק על מה את מדברת, כי כשכואבת היד, לא כואב הלב - המחשבות נעות מהכוון של הנפש לכוון הפיסי - ובנינו זה כואב הרבה פחות. אני מאמינה שאת סוחבת טראומות וצלקות נפשיות שמחייבות עבודה ממעיקה בנפש - אני מציעה לך לבדוק עם הפסיכולוגית שלך טיפול בתא לחץ במקביל לעבודה איתה. ואני מסבירה פגיעות רגשיות מעמיקות, כאלו שנגרמו בטראומה, פגיעה מינית וכו'. גורמות לצלקת במוח, ממש כך - וזה הוכח מחקרית. יש לנו חלק במוח שמשהו בו נפגע. השהות בתא לחץ - מאפשרת למוח שלנו לקבל לזמן מוגבל כמות עצומה של חמצן - משהו כמו פי ארבע מהנורמלי - וזה גורם לתיקון של חלקי מוח שנפגעו כתוצאה מהטראומה ולהחלמה הרבה יותר טובה. זה לא זול. אבל זה עושה הבדל מטורף. אני מבינה שבא לך לברוח ולא ליהות מודעת לקושי ולסבל ולמה שעבר עלייך - ואני בטוחה שזה כואב לפעמים יותר ממה שאפשר להסביר. אבל אני אומרת לך שיש מה לעשות עם זה - ושאת יכולה לפרוח ולהצליח יותר ממה שהדמיון הכי פרוע שלך יכול לדמיין. אני מבקשת ממך לא להתייאש מעצמך ולדבר על זה עם הפסכיולוגית שלך - אחרי שתבררי. יש תקווה, תמיד יש תקווה!

שואל השאלה:
תודה לך, מעריכה את זה ממש