אני מרגישה מושפלת, כאילו אם אני הייתי מישהו אחר כרגע הייתי צוחקת על עצמי

רב האנשים מרגישים מושפלים בצורה מסויימת על הטעויות שלהם, וחושבים שאנשים בוחנים אותם וצוחקים עליהם. אבל האמת היא שהם בכלל לא זוכרים את הטעויות כי הם מרוכזים יותר מדי בעצמם. פעם חשבתי שזאת אמת שמחה, הרי אתה יכול פחות לטעות, אבל עכשיו אני מבינה שזה עצוב שבמקום לנסות לעזור אחד לשני כולם מרוכזים בלהוריד לעצמם (יש כמה חריגים). אני באמת לא יודעת כיצד מצופה ממני להגיב, אבל אני חושבת שיש סיכוי קלוש שהתשובה שלי תעזור וסיכוי גבוה שכבר הבנת את זה אבל לא היית מוכנה להודות בזה בינך לבין עצמך. גם אני לא מודה בזה באמת. אני רק מזכירה שאם את צריכה כל דבר אני פה (גם כי אין לי חיים)

אני אהיה כנה, אני לא יודעת איך פותרים את הבעיה שהגדרת כ"חרדה חברתית" ואולי באמת להבין מה שכתבתי לא יפתור אותה, אבל אני חושבת שלהבין את מה שכתבתי קודם זה צעד כלשהו בדרך הארוכה. לא לפתור, כי לחץ חברתי לא יכול להפטר עד הסוף (שזה דבר טוב בדיעבד - כי ללא לחץ חברתי היו הרבה יותר רציחות וגניבות). ואני גם אומר משהו שהוא קצת פחות קשור, אני חושבת שלהבין את הבעיה ואת ההתנהגות הלא נכונה זה דבר טוב ומראה סיכוי לשפר כישורים חברתיים שבניגוד לדעה הרווחת ניתנים לשיפור. אשמח לאישור שקראת תשובה (כתבתי בלשון כלשהי כי אין לי כוח להסתכל על המגדר)