פורקת בבקשה תכנסו אני כבר לא יכולה

כבר בערך חודשים קצת יותר אני באותה תקופה פשוט בור ללא תחתית זה התחיל מהתקפי חרדה לנטישה למלחמה עם עצמי והכי גרוע חוסר פרופורציה.
בבהתחלה אמא שלי הכילה אותי ועכשיו אין לה כבר סבלנות או כח לעשות את זה אז התחלתי ללכת לטיפול פסיכולוגי שבאמת רק שם אשכרה אנע מרגישה שמכילים אותי ולצערי זה רק חמישים דקות פעם בשבוע.
אני רקדנית והיום אמא שלי הודיעה לי שהיא כנראה בחול שבתאריך של המופע ואני עובדת עליו ככ קשה כל השנה ואני שתפתי אותה ברגשות שלי ותחושות ובמקום לעזור לי היא פשןט התעלמה ממני ואז ששאלתי אותה למה היא אמרה לי אין לי מה להגיד לך אמרתי לה שהיא בחיים לא מתעלמת מאחיות שלי והיא ממשיכה להתעלם ( אמרתי שפרופורציה אין לי כבר וכלום לא עוזר לי) ואז היא אמרה לי שמאז שאני בטיפול אני נהיית עוד יותר דפוקה וגם ככה אין לי ביטחון עצמי וזה עוג יותר הוריד אותי למטה
על פעם שאני קצה בבוקר אני מתבאסת ושואלת למה עוד יום של סבל קשה לי יותר ממה שנראה לכם למרות שאני רק בכיתה ז והתקופה הזאת לא מסתיימת
אני רק מחפשת מישהו שיכיל אותי אבל תמיד יכיל ולא ילך באמצע
תודה למי שקרא