אנשים שפעם היו חסרי ביטחון לגבי המראה שלהם והיום אוהבים אותו, איך עשיתם את זה?

הלוואי עליי^^

כשהסביבה השתנתה זה בא ביחד

חשבתי לעצמי
הי
אם אני חושבת שאני לא יפה
וחברה שלי, שהיא מאוד יפה, חושבת שהיא לא יפה,
והבת דודה שלי, שהיא מאוד יפה, חושבת שהיא לא יפה,
אז אולי אני גם סתם בת אנוש מפגרת ואני כן יפה?
נחשי מה
זה היה נכון

שמתי ז*ן על מה שאמרו לי והיום לא אכפת לי מה יגידו עליי (כמעט לגמרי)

כואב לי להגיד את זה אבל התחלתי להעריך את עצמי ולאהוב את עצמי פי כמה וכמה אחרי פרידה מאוד כואבת שבגד בי ולא העריך אותי ושיקר לי והרס אותי מכל הבחינות האפשריות הוא מילר אותי ברמה הכי כואבת שיש באמת באמת ולאט לאט הבנתי מי הוא ואיזה בן אדם הטא ושלא מגיע או הגיע לו אותי בשום צורה כלשהי והתחלתי להעריך את עצמי ולאהוב את מה שאני אוהבת כן יש עדיין חסרונות אף גדול, שיערות בגב ובבטן חברות שלי מחוטבות ויפות ואני רק רזה עם פס בבטן כשאנשים מסתכלים מהמד הם חושבים שהכל מושלם אבל בפנים אני מסתירה את זה בצורה הכי טובה שיש עד שאת גודלת וגודלת וכבר יכולה "לתקן" בך דברים שאת פחות אוהבת אבל לפחות תהיי שלמה איתם

עם הזמן מתרגלים למה שרואים המראה ומתחילים לאהוב את זה

פשוט הבנתי שאין אנשים מושלמים,לדוגמא שנאתי את הסימני מתיחה,ואז הבנתי שיש את זה לכל כך הרבה אנשים וזאת רק דוגמא קטנה אם אני יתחיל אני לא יסיים
וגם מה שהאיש והדוש אמר/ה מדויק

הפסקתי להסתכל על כל החוקים האלה שצריך כדי להיות יפה.
אז השיער שלי היה מוחלק צבוע וארוך, הבגדים שלי היו פשוט גינס וגופיות חושפניות כי זה מה שחשבתי שאמור להיות יפה. הייתי כל הזמן מחייכת בלי רצון כדי שאנשים יחשבו שאני נחמדה והייתי מתאפרת כמו שראיתי את הבנות היפות מתאפרות.
שנאתי את עצמי ואת איך שאני נראת.
איך זה השתנה?
א. מצאתי אנשים אחרים שיהיו בחיים שלי, אנשים שמקבלים אותי ותמיד מרימים לי.
ב. התחלתי להראות כמו מי שאני באמת וכמו מה שאני אוהבת לראות במראה. הסתפרתי לקרה קצר ושחררתי את התלתלים שלי לחופשי, התחלתי להתאפר קצת מוזר אבל אני אוהבת את זה, והתחלתי להתלבש בבגדים שגורמים לי לשמוח.

הרעיון זה לא להיות יפה, הרעיון זה להיות עצמך, רק ככה את יכולה להיות שמחה עם המראה שלך באמת.
(כל הילדות שלי היה לי הקרה המתולתל וכשחזרתי לזה הרגשתי הכי כמו עצמי בעולם)