יש כאן אנשים עם ביטחון עצמי מאוד גבוה, שפעם היו חסרי ביטחון ברמה קיצונית? (וגם להפך, כמובן) מה גרם לשינוי?

אוקיי אז ככה,
בהתחלה היה לי נורא קשה אחרי שהרגשתי לא שלמה עם עצמי וזה נורא הוריד לי את הביטחון גם לדבר ולהכיר חברים חדשים
עכשיו מה שמעלה את הביטחון הוא לחשוב שחיים רק פעם אחת, אם את לא תדברי אף אחד לא ידבר בשבילך, אל תהיי תלויה על מישהו אחר וככה אנשים רודפים אחרי אנשים עם ביטחון עצמי גבוה שהוא לא שפוט של אחר

פעם הייתי חסרת בטחון בטירוף, אחר כך הבטחון עלה ממש ועכשיו הוא שוב ירד.
איך הוא עלה? הכרחתי את עצמי לעשות דברים שהחוסר בטחון מנע ממני, החמאתי לעצמי כל הזמן מול המראה גם אם לא האמנתי בזה, טפחתי את עצמי ועברתי תהליך מאוד ארוך עם עצמי.
מה גרם לבטחון שוב לרדת? המון דברים ובעיקר ההפרעות אכילה..
עכשיו אני מנסה לעבור את התהליך שוב אבל זה לא ממש עובד לי כי אין לי את המוטיבציה והרצון לזה

הסנטר.
לפני שנה ויותר לא היו לי חברים במציאות רק באינסטגרם, דימוי עצמי גרוע(הרבה יותר מעכשו) וחוסר ביטחון
ואז נפגשתי עם חברים מהאינסטגרם בפעם הראשונה בסנטר ומאז הביטחון העצמי שלי עלה בהרבה והתחלתי לאהוב את עצמי
אבל לפני שלושה חודשים עברתי בית ספר ( ועיר לפני חצי שנה) והבית ספר והילדים שם ריסקו אותי מכל בחינה , שוב
אני שונאת את עצמי יותר ( מה שעזר לי לביטחון העצמי פעם זה שהשתנתי במראה , צבעתי את השיער ואיפור ועוד) ופשוט אסור את זה בבית ספר אז הם החזירו לי את השנאה עצמית
וחברים, היה לי בהתחלה אבל גם הם הורידו לי את השמחת חיים = חוסר ביטחון שוב

קיצר , בית ספר הורס הכל

ביסודי הייתי חסרת ביטחון ברמות לא היה לי אומץ להרים את היד מה ששינה את זה היה העלייה לחטיבה שם התחלתי לזייף ביטחון עצמי ועם הזמן הביטחון המזויף הזה הפך לאמיתי עשיתי שינוי בדברים שהרגשתי חסרת ביטחון בהם וברור שיש עדיין נושאים שאני חסרת ביטחון בהם אבל בכללי יש לי ביטחון עצמי גבוה

מה שגרם לשינוי זה בעיקרון החיים ככול שחוויתי יותר דברים הבנתי מה כן ומה לא

בכנות? אדישות.
בעבר היה לי חשוב מה אחרים חושבים עליי, מה לעשות בשביל להישאר בחברתם, פחדתי מדעות של אחרים, הובכתי בכל סיטואציה.
בגיל 16 הגעתי להבנה שאני מעדיפה להיות לבד באמת, ולהיות אני האמיתית, במקום להיות בחברת אנשים ולהרגיש בודדה בכל מקרה.
אז ניתקתי קשר עם כולם, נותקתי מן העולם והסתגרתי בבית למשך שנתיים. בשנתיים האלו המצב היה גרוע יותר, לא אפרט.
העניין הוא שהנפש והלב שלי סגרו את עצמם, פיתחתי אדישות לא נורמלית.
אז כשיצאתי סוף סוף לעולם, לא היה לי אכפת מכלום, מאף אחד. עם השנים זה קצת פחת, אך האדישות נשארה ולא אכפת לי מאף אחד, בטח שלא ממה שהם חושבים. התחלתי לעשות מה שבראש שלי, וזה מה שעושה לי טוב.
אם אין אני לי, מי לי?

אין לי עכשיו ביטחון עצמי בשמיים... אבל... קודם ממש בתחילת י"א הייתי הרבה יותר ביישן ופחות בוגר ולדעתי בשיא הרצינות מה ששינה אותי הכי הרבה היה העובדה שהתחלתי ללכת לאחריי (כושר קרבי וכן אני יודע שזה נשמע ממוסחר) והתחלתי להיפתח לאנשים יותר ולהכיר עוד אנשים ולדבר יותר וככה החוסר ביטחון לדבר עם אנשים חדשים התנדף ועדיין מתנדף לאט לאט

לי פעם היה ביטחון עצמי גבוהה בטירוף אבל עם הזמן אני פשוט הבנתי שהעולם הזה חרא ושאני מכוערת ואנשים שופטים בן אדם לפי מראה ושזה למה אין לי חברים לאף אחד לא אכפת באמת מאופי אכפת רק שתלכו ליד בן אדם יפה אז היום אני פשוט לבד ובלי חברים

אני עדיין ביישנית, מאוד אפילו אבל פחות מפעם..
א. הזמן, זה פשוט קרה משנה לשנה נהייתי ביישנית פחות. לדוגמה ביסודי, וואו לא היה שומעים אותי בכלל. עכשיו? אני עדיין מדברת חלש חחח אבל הרבה פחות חלש. ב. נקלעתי למצב, הבנתי שלא בא לי להשאר בצד - היו לי 2 חברות בכיתה שתמידד הייתי דבוקה אליהן וזה מנע ממני להכיר. השנה, שתיהן עברו בית ספר אז יצא שהבנתי שוואלה לא בא לי להשאר לבד ואני היחידה שאחראית למצב החברתי שלי אז אם נגיד יש פעילות כלשהי במקום לעמוד בצד הלכתי לעמוד עם כל הבנות ואז הלכתי ל2, 3 בנות שאני הכי פחות מתביישת מהן והתחלתי לדבר וזה. מה שכן, זה לא מתקדם חחח. אנחנו לא נפגשות אחר הצוהריים או משהו כזה. אבל הייd: אני לא לבד לגמרי

ממש ממש לא היה לי בטחון עצמי במשך שנים. הייתי חרדתית כל כך שלא יכלתי לדבר עם אף אחד, לא יכלתי להגיד אפילו מילה בכיתה..
אבל תמיד הייתה לי דמות בראש שרציתי להפוך אליה (מבחינת מראה/ הישגים/ תחביבים וכו'). ורפוטציה שרציתי שתצא לי בסביבה
אני לאט לאט באופן טבעי נהייתי מה שרציתי להיות:) התחלתי להראות איך שרציתי, פיתחתי את התחביבים שלי.. האקנה שלי השתפר בטירוף כי התחלתי לטפל בעור שלי ובבעיה הורמונלית שמסתבר שיש לי.

בנוסף לכל זה, בן אדם שממש ממש חשוב לי הצליח לשנות אותי לטובה.
עצם זה שאני אוהבת אותו גרמה לי להשתכנע מכל מה שהוא אמר. והוא ניצל את זה לטובה. ואני מעריכה אותו בטירוף על זה3>
אני עדיין ממש introverted, אבל עכשיו אני סופר שמחה מאיפה שאני עכשיו. אני בכיוון טוב:)

יה לי חוסר ביטחון מטורף בעיקר על האף שלי על השיער שלי ועל הגוף שלי ועל החצקונים ופשוט גרמתי לעצמי לשנות את כל הדברים שאני הכי שונאת בי נגיד את השיער שלי שיניתי אני עודה כל יום מחליק ולא חופפת איזה יומיים שלושה אז זה גם לא הורס אותו ופשוט הלכתי לרופא עור שהמליץ לי על משהו לפנים ושתיתי מלא מים וזה באמת עזר לי לחצקונים והלכתי למאמנת כושר ואני מתאמנת כבר חודשיים ואני באמת רואה תוצאות אבל נגיד את האף שלי אני לא יכולה לשנות לפחות עד גיל 16(אני אעשה ניתוח אף) אז פשוט מצאתי זווית צילום שהכי מחמיאה לי וככה לאט לאט בניתי לעצמי את ביטחון והסתכלתי במראה ואמרתי את פאקינג מהממת ומי דלא יקבל אותך כמו שאת הוא חתיכת דביל וזהו

שיניתי את המראה החיצוני שלי משמעותית וקיבלתי יותר ביטחון בעקבות זה

כן, ביסודי היו צוחקים על איך שהתלבשתי מה שהוריד לי את הביטחון, בכיתה ז- ח נראתי לא כל כך טוב ואחים שלי היו אומרים לי דברים מאוד מגעילים שזה גרם לי לשנוא את עצמי ולפתח הפרעת אכילה שהתגברתי עליה למזלי כשהיא עוד הייתה בהתחלה..
השנה אני מתלבשת בבגדים שאני אוהבת אבל גם מסתכלת על איך שזה יושב עליי ולא ישר יוצאת, אני מדברת הרבה על איך שאני נראת(בקטע טוב) וחברות התחילו להחמיא לי על השיער והמראה שזה עוד יותר גורם לי להיות עם ביטחון בשמיים אז בסך הכל לקח לי 5 שנים כי ביסודי עד כיתה ט הייתי נורא חסרת ביטחון ואני מציעה לך לעמוד מול המראה ולהסתכל על עצמך הרבה במשך היום בצורה טובה ואוהבת ולא מתוך בחינה, להצטלם מאוד העלה לי את הביטחון אולי גם לך זה יעזור וללבוש דברים שאת אוהבת ומתאימים לך (לא משהו שמתאים לך אבל את לא אוהבת), תוכלי לעשות שינויים במראה מדי פעם- למשל התחלתי ללכת עם שיער על הצד וזה גרם לי ולאנשים אחרים להחמיא לי.

לא יודעת אם הייתי חסרת ביטחון ברמה קיצונית אבל כן הייתי חסרת ביטחון וכל הזמן חשבתי מה יחשבו ולא היו לי גם הרבה חברים כי אמרתי מה אני אדחף אני סתם אהיה מעיקה ומעצבנת ואז פשוט הבנתי שלאף אחד לא אכפת וכמו שאני לא חושבת מה אנשים אחרים עשו גם הם לא והתחלתי ליזום יותר והבנתי שנגיד בקטע עם החברים אין לי מה להפסיד אז שנה שעברה התחלתי תיכון כיתה חדשה דף חדש אז אני מנסה להוציא מזה את המיטב וגם בתקופת הקורונה לפני שנה הצטרפתי לטוויטר (כןכן יש גם צד של בני נוער בטוויטר והוא לא פוליטי) אבל עדיין לא חסרים שם אנשים שהם פוליטיקלי קורקט אז היו כמה פעמים שביטלו אותי ויצאו עליי והחזרתי להם בחזרה והתווכחתי וזה גם העלה לי את הביטחון וגם זה גרם לי להיות פשוט תמצצו כולם
עריכה- וגם שיניתי את הסטייל שלי בבגדים ואני גם שמה לב איך זה משפיע לי על הביטחון נגיד מתי שאני לבושה יפה

פשוט שיניתי את מה שלא אהבתי בעצמי

אני לא כרגע עם ביטחון עצמי ממש גבוה אבל הוא די עלה
פעם הייתי פוחדת אפילו להצביע בכיתה או לדבר עם אנשים, לקנות דברים
בשנה שנתיים האחרונות הביטחון שלי עלה יותר

פשוט הבנתי שאם אני לא אטפל בחוסר ביטחון עצמי היום אז יהיה הרבה יותר קשה לטפל בזה בעתיד (בגיל מבוגר)

אני הייתי פעם מאוד חסר ביטחון, וזה מה שהפך אותי לכל כך חזק נפשית עכשיו. הבנתי מי אני ומה אני שווה ושלא צריך להתייחס למי שיורד עליך. להגיד את מה שאתה חושב בלי לפחד.

גלאואפ

היה לי פעם הרבה ביטחון עד שנפרדנו והתחלתי לשים לב יותר לאיך אני נראה, ולפחד ממה יחשבו עליי, זה מצחיק כי תמיד הייתי הולך עם ראש מורם ועכשיו אני פשוט חסר ביטחון בטירוף אבל ההליכה נשארה, אני הולך כמישהו עם ביטחון

מאז שנולדתי הייתי ממש חסרת ביטחון עד בערך גיל 15,מה שעזר זה איזשהו משבר שהייתי בו והצלחתי לצאת ממנו,בנוסף התחלתי לצאת עם חברות ולהכיר אנשים חדשים וזה עזר לי להפתח לסביבה,בעיקר התחלתי להסתכל על עצמי ולומר לעצמי כמה פעמים ביום דברים טובים עלי,באיזשהו שלב זה נכנס למוח אני מניחה.
וזה עבר:)
עכשיו אני אחרי צבא ומאוד בטוחה עם עצמי.

כמה אנשים קטנים וקנאים שחושבים שהם יכולים לפגוע בי

הייתי עם חוסר ביטחון מטורף ואני עדיין בתהליך אבל זה השתפר ממש הרבה.
פשוט התייאשתי מזה שאני מונעת מעצמי הכל ומפספסת כל כך הרבה דברים בגלל זה, והתחלתי לנסות לעשות דברים בעצמי ולהתמודד עם הפחדים.
בהתחלה זה היה קשה מאוד, באמת ברמות מטורפות ועם הזמן זה נהיה קל ואז הפך לדבר נורמלי ופשוט, הכל בתת מודע:)
גם הבנתי שלא כולם מתרכזים בי

אני קיבלתי
היום

זה קשה ברמות ותהליך הזוי אבל בסהכ צריך לקום כל בוקר ולחייך למראה לומר 3 דברים שאני אוהב בעצמי ופשוט לדבר עם עצמי על הכל אם יש ביטחון פנימי עם מי ומה שאני אז יהיה ביטחון גם עם הבחוץ

הייתי חסרת ביטחון היום אני עם ביטחון עצמי גבוהה בגלל החיים המסריחים שעברתי גרם לי לשינוי פוסט טראומה שליי הסביבה הרעילה גרמה לי לא לראות בעיניים
ברמה של עובר ביטחון עצמי
כי בנאדם שכול חיי בבית ספר מנצלים אותי פיזית מנטאלית גם מינית (פדופיליה)
החברה שלצידי רק פוגעת בי
אני חייבת לעמוד על שליי !!

כן, הייתי מאוד ביישנית ובודדה פעם. זה תהליך, אבל מבחינתי נקודת המקרה הייתה כשפניתי אל ילדה מהכיתה שממש רציתי להתחבר איתה, אזרתי אומץ והצעתי לה להיפגש. זה הוכיח לי שרק צריך להעיז לפעמים..

שואל השאלה:
תודה שהקדשתם זמן לענות, יפים שלי.
רק רציתי שתדעו שאני אוהבת ומעריכה את כולכם. מגיע לכם את הכי טוב בעולם.
וזה הרגע שאני מתבאסת שאין מספיק פרחים.
3>

שאני הייתי בכיתה ד היו יורדים אליי מלא ביגלל המשקל שלי והיה לי חוסר ביטחון היה לי ביטחון ממש ברצפה הייתי שנאת את איך שאני נראת עד שהגעתי לגיל יותר בוגר התחלתי להבין שלא משנה איך אתה נראה ואיך אתה מתנהג לאנשים יהיה מה להגיד אז התחלתי לאהוב את עצמי ומה שהפריע לי שיניתי לכל בן אדם יש חוסר ביטחון לכל אחד יש מקומות בגוף שלו שהוא לא אוהב וצריך ללמוד לקבל אותם או לשנות אותם אם אנחנו יכולים אז למה לא?

תקשיבו רגע אני אשמח שתבואו רגע אליי אני בלחץ וחרדה גדולה ממש

הייתי בטיפול ואמרו לי fake it until you make it והצלחתי

תתנו לי ביטחון עצמי בבקשה

איזו שאלה מדהימה אני חייבת לומר
מקווה שזה יעזור לאנשים להעלות לעצמם את הביטחון העצמי

פעם היה לי מלא ביטחון עצמי לא יודעת מה קרה אני לא זוכרת אבל עכשיו אין לי ביטחון עצמי בשיט והייתי עושה הכל כדאי שיהיה לי שוב את הביטחון שהיה לי פעם

המחשבה שחיים פעם אחת ואם אני אחיה רק בשביל מה שאחרים יגידו אני מבזבזת תחיים שלי אז זין על כןלם

פעם היה לי ככ הרבה ביטחון
שני בני אדם שינו את זה
גם אם אני מראה שיש לי מלא ביטחון, אני ככ חסרת ביטחון

וואו אני כלכך גאה פה בכולכם אתם מדהימים
לשאלה היה לי בטחון מטורף והכל התפוצץ ודעך ברגע שניתקתי קשר עם מישהי קרובה אליי וזה גרם לי להשמין , החצקונים חזרו , התרחקתי והתבודדתי וכך הבטחון נעלם:))

בכיתה ו היה לי ביטחון עצמי בשמיים לא היה אכפת לי מאף אחד ועכשיו ירד לי הביטחון טיפה כי אנשים פשוט שפטו אותי על כל דבר וזה פשוט פגע והעליב אותי והבנתי שפשוט העולם הזה מגעיל ושאני צריכה לשים פס על כולם ומי שלא טוב לו שילך לחפש את החברים שלו
וזהו עכשיו אני יותר בטוב אבל עדיין יש דברים שפוגעים בי

אם יש קול במוח שלך שאומר לך שאתה לא שווה את זה או גרוע או כל דבר אחר לא אתה זה שהכנסת אותו לשם
הוצאתי את האנשים שהכניסו אותו לשם מחיי

הסביבה שלי, מצאתי חברים שכיף לי איתם ועזרו לי להשתנות, לא בניסיון שלהם לעזור לי
אלא למדתי מהם.
בנוסף פשוט החלטתי לשים זין ותמיד לנסות, מה אכפת לי מה יגידו עליי? שיהיה להם אכפת מה אני אגיד עליהם

שמעי, פעם הגעתי לכאלה רמות של שנאה עצמית, שהייתי מכסה את המראות שלי בחדר או כל דבר שיכל לשמש כמראה. את המצלמה של הטלפון הייתי מכסה עם פלסטר כדי שאם בטעות נכנסתי למצלה אני לא אראה את עצמי.
בעיקר הרשתות החברתיות הורידו לי את הביטחון אבל אנשים שמו לב ועזרו לי לעבוד על זה (חברות,משפחה). הייתי מר@עיבה את עצמי כל כך הרבה זמן שהגעתי למיון, ניסיתי להתא"&@בד וכו' וזה היה רק בגלל החוסר ביטחון שלי. היום אני מלאת ביטחון, אני אוהבת את עצמי את רוב הפגמים שבי. כמובן שאני עוד בתהליך ואני עדיין לא שלמה לגמרי עם עצמי אבל אני לומדת לאהוב את עצמי, את הגוף שלי, הגוף שנולדתי איתו, הגוף שהחזיק אותי על הרגליים והביא אותי עד לפה.

חברים שלי

אני היחידה שהייתה מלאת ביטחון פעם ועכשיו חסרת ביטחון ברמות?

ביטחון עצמי גבוה אין לי אבל יש לי מספיק, מה שכן אני עדיין עובדת על זה
הייתי פעם מושפעת מאנשים ברמות בגלל שלא הייתי שלמה עם עצמי וזה אחד הדברים שהורידו לי את הביטחון עצם העובדה שאני גוררת את עצמי אחרי כולם בידיעה שמשהו לא בסדר, ואז גם התחלתי לשנוא את עצמי ואת איך שאני נראית ואמרתי את זה כאילו ידעתיי שגם זה משהו שלא אמור לקרות ואז הכניסו לי לראש שאני יפה ושמלא מתות להיות כמוני ואז גם האופי שלי נדפק ואז החלטתי לשנות את זה אז עמדתי מול המראה כל יום בערך לפני בצפר ואמרתי לעצמי כזה שקרים וואלה אני יפה ומי שלא התחברתי אליו בעיה שלו זה לא אשמתי והעבר זה העבר ומה שקרה נשאר שם וזה נתקע לי במוח אז אני שמה פס על אנשים בקשר לזה ואני עדיין חסרת ביטחון אבל פחות מפעם.

בנות ביקורתיות ששופטות לפי מראה חיצוני
מרסקות להרבה בנים את הביטחון העצמי
במקרה שלי היו הרבה פעמים שהייתי מדבר עם בנות באינסטגרם או דיסקורד או בקבוצות בווצאפ ואחכ יוצא איתן לאנשהו ויום אחרי זה נעלמות כאילו לא היו(חוסמות את המספר ואם הם רואות אותי ברחוב הם מנסות להתחמק ממני) בעיקרון גורמות לי להרגיש בנאדם מגעיל, ושמתרחקים ממני בגלל המראה שלי ואנשים לא מדברים איתי בגלל המראה שלי ושאני כנראה אשאר לבד כל החיים בערך

כן הייתי ככה הכי ביישן ומפוחד שיש, ובגדול הייתי בפנימייה והיו לי שם חברים הכי טובים שיש - וזה מה שניתן לי גב ובטחון ונתן לי את הבסיס ועכשיו אני הכי שיש

וואי פעם הייתי ילד שמקבל מכות כמעט כל יום בבית ספר, וכל שבוע הייתי בוכה וכל החברים שלי היו ז*נ** שלא באמת חברים באמת וחוץ מנושאי שיחה לא היה לנו כלום. ולא היה לי לאן ללכת. אני מדבר על החטיבה, לכל הפחות כיתות ז' ח'. גם ביסודי למרות שהיה לי חברים בחלק גדול מן הזמן הייתי לבד.

כיום, אני אדם עם ביטחון עצמי מאוד גבוה, כזה שיכול לפתוח שיחות עם זרים, לנהל שיחה לכמעט נצח, יכול להציג את עצמו, לצחוק על עצמו, להיות אפילו קומיקאי עם אנשים, וגם להתחיל עם בנות (כשאני רוצה).

איך השינוי קרה? טוב, האמת שאני לא זוכר איך השינוי קרה כי זה לא תוך יום אלא תהליך. יש לי כמה השערות:

בתקופת המעבר צרכתי הרבה מאוד תוכן, קריאה וצפייה על איך לפתח ביטחון עצמי, איך לנהל שיחות, איך לצמצם חרדה חברתית עד שכמעט אין אותה, איך לפתח חברות, איך להתאמן על לאהוב את עצמך, ועוד הרבה דברים בסגנון.

דבר שני, התנסיתי וניסיתי להשיג כמה שיותר זמן ליד אנשים ככה שאוכל לדבר איתם. זה אומר אחרי הצהריים להיפגש, או אפילו סתם בהפסקות לא להיות עם האוזניות אלא לדבר. אני זוכר שבחטיבה הייתי עם האוזניות כל הזמן בהפסקה משחק בטלפון. כיום, שמיניסט, אני בכלל לא זוכר מתי פעם האחרונה הייתי עם האוזניות בהפסקה או משחק בטלפון.

כשאתה מתנסה ויוצא מן הקופסה, אפילו מזייף את זה, אתה מתרגל לזה.




דבר נוסף, שזה רק תיאוריה שלי, לא היה לי מה להפסיד. אתה לא באמת מכיר כל אחד בעולם הזה, אפילו לא בכיתה או בשכבה שלך. בסך הכל, אתה צריך להפסיק לשפוט אנשים לפני שאתה מכיר אותם, ולשמור את הדעות השופטניות שלך לעצמך (במיוחד עם כאלו שאתה ממש לא קרוב איתם). כלומר, אל תהיה שי חי. לפעמים תסתום את הפה ופשוט תזרום עם מה שקורה.

לא הייתי אומרת שיש לי עכשיו מלא ביטחון עצמי אבל הוא ממש השתפר.
בגן הייתי ממש מלאה ועשו עלי חרם בגלל זה (זה עצוב שילדים קטנים יכולים להיות כל כך אחזרים) הילדים בגן דפקו לי את הביטחון להרבה שנים ועדיין אין לי הרבה ביטחון אבל עוזר לי לזכור שעכשיו אני נראת הרבה יותר יפה ושאנשים ששופטים לפי המשקל הם אנשים חארות שגם אם הייתי מלכת היופי לא היה לי שווה להיות איתם.

הבנתי מה אני שווה, ואם לאחים מגיע לחיות חיים מלאי ביטחון עצמי, למי לי לא?
החלטתי שאני אחיה איך שאני רוצה ולא איך שהחוסר ביטחון והפחד רוצים שאני אחיה, וזה לא קל. ממש לא קל. אבל אני עובדת על זה, וזה משתפר עם הזמן.

תכלס הכרתי כמה חברים שהעלו לי את הביטחון לגמרי וגיבו אותי תמיד

עליתי לתיכון ועלה לי כל הביטחון העצמי

בתור ילד תמיד חשבתי שאני אמור להיות הכי טוב ולרצות את הסביבה וכשגדלתי הבנתי שאין לי שליטה על מה יחשבו עלי ולכן הכי טוב זה שאני אעשה מה שאני חושב וגם לא צריך להיות הכי טוב כי גם אם אני לא הכי יפה חכם או מוכשר יש לי את הייתרונות שלי

אני, צה"ל קרה לי.

להזכיר לעצמך תמיד כל יום שאת יפה ומדהימה ולהבין שתמיד אנשים יגידו ולהקשיב לעצמך ולאנשים שבאמת רוצים את טובתך ואם את חושבת שמה שאת לובשת יפה אז תלבשי ולא לחשוב מה אחרים יגידו או אמרו

פעם הייתי חסרת ביטחון (עד כיתה ז') ואז היה לי מלא ביטחון בכיתה ז',ח' ועכשיו אני לא בולטת, לא ביישנית, אבל עם ביטחון גבוה בקטע טוב,
קודם כל התרחקתי ממלא אנשים שלא עשו לי טוב והכרתי מלא חדשים
וגם עברתי בית ספר,
התחלתי לצאת יותר וככה עלה לי המצב רוח וככה גם הביטחון

הייתי בחבורה של כמה חברות ואהבתי אותן מכל הלב. חשבתי שאז לא היה לי ביטחון כי פחדתי ממורים אבל מסתבר שאז היה לי הכי הרבה ביטחון. עברתי בית ספר ואיבדתי קשר עם החברות האלה. אף אחד לא שם לב אליי בבית ספר החדש ועברתי שוב. מאז, היו לי חברים אבל כל פעם הבנתי שהם לא שמים עליי, או שהם יכולים פשוט לוותר עליי בשנייה כי לא באמת אכפת להם ואני שם סתם לבידור. זה קרה לי עם יותר מידי אנשים, ואיבדתי את האמונה שלי באנשים. עכשיו אני לא סומכת על אף אחד ואיבדתי את החברים שהיו לי כי לא סמכתי עליהם. מאז אני שותקת, כל הביטחון, הלך