קטע כתיבה על משפחה, מה דעתכם ?

אני אוהבת את המשפחה שלי
למרות המריבות והסיבוכים, למרות שלא תמיד הם מושלמים כמו בסרטים.
אני אוהבת את המשפחה שלי.
את הבדיחות בשולחן שבת, את ההבנה הזו שעוברת בלי מילים - רק במבט.
הם רואים אותי כמו שאני, בלי מגננות והסתרות. בלי שום זיופים. ככה, באמת - עם חוסר השלמות והפגמים.

אני אוהבת את המשפחה שלי בגלל שהיא לא מושלמת, בגלל שהיא נותנת לי את האפשרות לחשוף את עצמי בלי שיפוטיות.
הם רואים אותי בוכה וצוחקת, הם רואים אותי בפיג'מה ועם שיער מקורזל של בוקר.
ועדיין בוחרים להשאר.
אני אוהבת את המשפחה שלי.

ולעולם לא אפסיק לאהוב.