אממ האמת שהתחלתי לכתוב סיפור פעם ונתקעתי, אשמח לקבל עזרה בפרטי על זה, אני אשלח פה את כל החלקים שלו. כמובן שהזכויות שלי.

שואל השאלה:
היא הייתה אומרת לאיליה שהיא זונה ישראלית שמנסה להרוס את החיים שלו, היא הרי עודדה אותו לא להתגייס לצבא בכדי שיוכל להמשיך לעבוד ולפרנס את המשפחה, אבל החלום של איליה היה להיות בפלס"ר גולני, פשוט כי הוא היה חייב להגשים את צוואת אביו. אבא שלו לא היה ישראלי, אבל הוא היה לוחם בצבא הרוסי, וכל הילדות הוא טיפח באיליה את הצדדים המחוספסים ביותר שיכולים להיות ללוחם, ואת החלום הזה איליה לא שיתף עם אמא שלו, כי הוא ידע שלצד החלום, יש את ההבטחה שהבטיח לאבא. בת שבע, שלה בעצמה היו ארבעה ילדים, לא גילתה אף פעם רחמים כלפיי איליה, אם כי התייחסה אליו כאחד מילדיה. זה מוזר, מאחר ובת שבע הייתה מורה כבר לעשרה מחזורים לפחות, ובכל זאת באיליה היא מצאה משהו שונה. כשהוא הגיע למקיף בפעם הראשונה, זה היה בחודש נובמבר. הוא לא הגיע לבית הספר בגלל העבודה, ורק אחרי חודשיים קצינת הביקור הסדיר התעוררה והבחינה שמשהו לא תקין. כמובן שגם באיחור, הוא הגיע אל בית הספר בשני לנובמבר, ובדיוק כשהגיע התרחש טקס רבין. הוא הסתכל על הבנות שרוקדות, על הבחורה הגבוהה ששרה, ואחר כך בחן ברגשנות את הבחור השחום שניגן בגיטרה ושר את "לבכות לך". שם, הוא בכה בפעם הראשונה אחרי שאבא שלו נרצח. "תראו, גם איליושה בוכה כמו הומו. מה יש לך? רבין היה סך הכל שמאלני מזדיין!" אחד מהם פנה אליו, ובדיוק אז בפעם הראשונה בת שבע הצילה אותו, הצילה אותו מעצמו.

שואל השאלה:
"בוא איליה, אני צריכה שתעזור לי לסחוב את החומר לכיתה." היא שיקרה, בטוח כי היא לא הייתה צריך עזרה בסחיבת הציוד, אבל בעיקר כי היא ידעה עוד קודם לכן שיש לה תלמיד חדש שנעדר חודשיים מהלימודים, היא לא רצתה שימצא את עצמו בהשעיה עוד לפני שיום הלימודים התחיל. כשהשאר הגיעו לכיתה אחרי שהטקס נגמר, היא הושיבה אותי ליד בחור חדש שלא ראיתי קודם לכן במקיף. מהר מאוד איליה גילה שקוראים לבחור הזה קורן. הוא התחיל להסתובב איתו בהפסקות ואחרי כמה ימים איליה החליט שקורן ראוי להצטרף לחבר'ה. הוא דיבר ברוסית עם קיריל, והסביר לו על קורן ועל זה שהוא חבר טוב, אבל קיריל לא חיבב במיוחד את קורן. קיריל אמנם למד בכיתה המקבילה לזו של איליה, אבל הם היו חברים מאז גיל שנתיים, ובזמן שהאימהות שלהם היו מפטפטות בתקופות יפות יותר על הא ועל דא, הם היו מגלים את העולם ביחד. "תשמע, אתה לא תתאכזב." הוא דיבר סוף כל סוף בעברית, כשקורן הנבוך עמד מהצד ויכול היה לנסות להבין את השיחה רק באמצעות תווי הפנים המשתנים של קיריל, חייך חיוך וזוהר. "בסדר." הוא ענה לו במבטא רוסי שהיה כבד מזה של איליה. "ברוך הבא לפמיליה. לך אין אישור לא למכור כמו לאיליה." הוא אמר לו, והחיוך הזוהר של קורן נמחה במהירות. "מה אתה נבהל ככה? אף פעם לא הסנפת?" הוא שאל אותו, וקורן הסתכל עליו ואולי קצת נרתע אבל לא שידר דבר על כך. "אל תזיין לו את השכל." איליה פנה אל קיריל, ואחר כך הוא דחף אותו קלות בכדי שיניח לקורן. מאותו היום, במשך שבוע כמעט, איליה לא דיבר עם קורן שיחה מעמיקה, פשוט כי קורן אף פעם לא רצה לדבר איתו, עד שביום לימודים אחד הוא חיכה לו ליד הלוקרים, קרוב ליציאה מהכיתה. "מה יש לך?" איליה שאל אותו ונשא את המבט שלו אליו. "יש לך בעיות עם רוסים?" הוא היה עצבני, כל כך עצבני, כי קיריל זרק הערה על אמא שלו בהפסקה הקודמת, והוא היה צריך לפרוק את העצבים שלו, לא הייתה לו בעיה כלשהי לא לפרוק אותם על קורן. "מה אתה מטומטם? למה שתהיה לי בריא עם זה שאתה רוסי?" קורן הישיר מבט אל איליה בעודו הכניס את הספרים שלו ללוקר. "אולי אתה חושב אני מטומטם." איליה ענה לו. "מה עשיתי לך שאתה לא מדבר איתי כבר שבוע?" הוא הוסיף. "יש לי שיעור פרטני עם בת שבע עכשיו." קורן ענה לו והתחיל להתקדם מהלוקר אל עבר המדרגות. "אל תזיין לי את השכל קורן, בת שבע ביום חופש בימי שלישי." איליה ענה לו. "מה הבעיות שלך איתי?" הוא שאל אותו. "אתה היית רוצה להיות חבר של אנשים שמסניפים קוק שספק אם הוא טהור בכלל בהפסקה הראשונה של היום כי בלעדיי זה הם לא מסוגלים להיות בכיתה?" הוא הסתכל אל איליה. "אה, אז אם חברים שלי עושים קוק, אני בטח גם עושה קוק, כי אני חבר שלהם." איליה ענה אחרי מספר שניות כשהוא נראה חיוור. "זאת לא החברה שהייתי רוצה להיות מוקף בה איליה." קורן התוודה. "בטח, כי אתה יותר טוב מאיתנו." איליה הסתכל עליו, הוא היה נראה פגוע. "כי אני יותר טוב מהם, לא יותר טוב ממך. אתה לא כמוהם." הוא הסתכל על איליה במבט כמעט חסר רגש, אבל מלא באמירה בכל זאת. "אתה מזיין לי את השכל." איליה אמר לו ואחר כך החליט לעזוב את המקום וללכת הביתה, למעשה, ללכת לעבודה.

ממש יפה
אני מציעה שתפרסם את הספר בוואטפאד או משהו...