אם למישהו יש חרדה חברתית ואספרגר ביחד זה ממש נוראי?

זה נוראי מאוד

אוי כן...

נשמע מזעזע

זה פשוט יותר קשה

שואל השאלה:
אני לא אוהבת את המילה "קשה"

שואל השאלה:
ואם אין לי בשכבה שום ילדים כאלה שיאהבו אותי ולא יוותרו עליי?

אני עם אוטיזם וחרדה זה די מסובך ממש להיות עם זה שיש לך אוטיזם

שואל השאלה:
וואי וואי

שואל השאלה:
זהו שלא נראה לי שאני אקבל את העזרה הזאת מתישהו.. אני לא יודעת למי לפנות, לא יודעת איך לספר להורים, אני ממש מרגישה אבודה.. הרגשה זבל. לפעמים אני רוצה שגיבורי על יהיו קיימים במציאות ופשוט יבואו להושיע בשעת צרה, זה היה מאוד מועיל לעולם. אבל אני מניחה שגם אז לא היינו מעריכים כלום.

אני מבינה אבל את לא צריכה לחשוב ככה על עצמך, כלומר , ייתכן שלא יבינו אותך או ישפטו , וכן את צודקת שזה מפחיד שלא יבינו וישפטו אותך על זה , אפשריות שנייה שהן אולי גם יבינו אותך וינסו לעזור לך, נסי לכתוב להם או לצייר להם משהו, יש מלא דברים על חרדה וגם אוטיזם, ראיתי אז מלא ציורים על חרדות באיזה אתר שיכולים להסביר את זה ויש גם אנשים שמבינים אותך ועוזרים בזה, את יכולה להיות הגיבורה של עצמך, גם הם נלחמים בקושי וקשה להם, אפשר לקחת מזה דוגמה להיות גיבור, אני גם חושבת ככה לפעמים ומנסה לעשות מה שאפשר לעשות, אני נולדתי עם חרדות ואוטיזם והפרעות קשב וריכוז ורגישות יתר, אז לפעמים זה לא פשוט להיות אוטיסטית עם חרדה , מילא אוטיזם אבל אנו לא חסינים לזה .יהיה בסדר

שואל השאלה:
אוף זה כזה עצוב
תודה שאת מנסה לעזור אבל יש לי תחושה שאת לא באמת מבינה

שואל השאלה:
האמת שאני כן כותבת ומציירת די הרבה אבל זה לא ככ עוזר לי.. אני בכל זאת תמיד מרגישה שונה, שכולן מסתכלים עליי ושופטים וצוחקים וזה לא נעים.
זה הגיוני שהציור והכתיבה לא עוזרים? יש עוד משהו לעשות?

אני עם חרדה גם ואני מבינה שלא אוכל לעזור לך בזה מעבר ממה שאת צריכה, אבל יהיה בסדר, כנראה שיש לך חוסר ביטחון עצמי וזה, נסי לאט לאט, נסי לעשות מדיטציות או לפנות לעזרה מקצועית, אני מודעת לזה שאת מרגישה שזה לא תמיד עוזר לך וזה בסדר לדעתי, אני פה רק בשביל לתת לך עצות וכל השאר תלוי בך, אם את רוצה, כנראה יש לך חוסר ביטחון עצמי וזה , זה קורה לרוב. את צריכה לתרגל את זה, זה תלוי בך, אני גם מתחילה לצייר ולכתוב ולפעמים אני מוותרת על כתיבה כי אין לי מה לכתוב או שיש לי יותר מדי או דברים כאלה, אני מבינה שאת מפחדת משפיטה וביקורת וזה בסדר, כולנו מפחדים שישפטו אותנו ויבקרו אותנו ואז נרגיש גרוע, זה קורה לכולנו, אני גם מתמודדת עם זה רוב זמן או יותר, אני חושבת שצריך לדעת איך להתמודד עם דברים כאלה בצורה טובה יותר, ביקורת תמיד תהיה לטובה או לרעה, אם כן אולי צריך במקום זה הערכה וזה במקום לבקר, ולשפוט .זה בסדר לא להיות בסדר, בעזרת הטיפול המתאים לך לחרדות אולי מתישהו תרגישי קצת טוב יותר וזה לא ישנה לך מה אומרים או יגיד לך , לאט לאט

כן.

שואל השאלה:
וואי את פשוט מלכה
תודה שאת ככה מפנה לי מזמנך
שתיכן
תודה רבה!

לא יודעת למי התכוונת אבל שמחה שמישהי כן עזרה לי, אם זו לא אני אז בסדר,אני חושבת