לא מבין את זה שאנשים אומרים "אני בדיכאון כבר חצי שנה" או 'אני סובל מדיכאון ממתי קיים דבר כזה לסבול מדיכאון ללא סיבה??

תמיד יש סיבה אבל לא תמיד הבן אדם יודע מה הסיבה.

יש מצבים שהבן אדם לא יודע מה הסיבה לכך

כי לפעמים זה מתבסס על הרבה דברים שחוויות שהצטברו לך וגורמים לך להרגיש כאילו אתה בבור בלי תחתית

אנשים כנראה לא מבינים שלכולם יש דיכאון, זה משהו מוטמע באישיות שלנו, ובעבר זה עזר לנו כי אנחנו היינו נטרפים על ידי חיות ולא טורפים אותם.

יש כאלה שלוקחים את זה לקיצון ושם הבעיה מתחילה.

^אתקן ואומר שאפשר לצחוק ולחייך גם כשאתה בדיכאון. וזה רק מבלבל עוד יותר את הבן אדם שסובל מזה.

יש לבנאדם תסיבות שלו למה הוא אומר את זה למה בכללי הוא אומר דברים

זה שאת לא יכולה לחייך זה אומר שככה הדכאון מתבטא אצלך^
יש אנשים שחייבים לנהל את השגרה שלהם (צבא למשל) אבל בלי חשק וברגע שחוזרים להיות לבד יש תחושת ריקנות מפחידה

יש אנשים שדכאון מתבטא אצלם אחרת זה לא אטמר שהם לא בדכאון זה אומר שהם מתנהלים איתו אחרת
מי את שתגידי מי בדכאון ומי לא

אנונימית - אנשים בדיכאון לא נמצאים במצב רוח ירוד 24/7. יש מצבים שבהם הם באמת צוחקים, ויכולים באמת לשמוח.
אז בבקשה אל תטיחי האשמות או תזלזלי.
יש כאלה שכן, יש כאלה שלא.
זה לא אומר שאחד סובל מדיכאון והאחר לא.
ו"אני בן לא בת" שוב, לא בהכרח מזייפים.
אני מעידה על עצמי בתור אחת שאובחנה בדיכאון. היו תקופות שלא קמתי מהמיטה ולא אכלתי, והיו ימים שכשהייתי בלימודים ונפגשתי עם חברים אז צחקתי ונהניתי וזה לא היה מזויף, גם אם זה היה לזמן קצר.
אבל זה לא שינה את העובדה שהייתי ואני עדיין בדיכאון.

מילת המפתח זה "יש כאלה". דיכאון מתבטא בצורה אחרת אצל אנשים שונים. זה לא אותו דבר אצל כולם.

אנונימית אני מצטערת אבל את טועה. מבחינתך דיכאון "אמיתי" זה תופעה נדירה שכמעט ולא קורית והרוב שטוענים שהם בדיכאון סתם ממציאים ולא באמת סובלים מזה.
אז זו טעות, כי עשו המון מחקרים ובאופן גורף אחוזי האנשים שסובלים מדיכאון עולה מדי שנה. והסיבות קשורות לאורח החיים השגרתי שיש בחברה שלנו שאין ממש שליטה על זה.
אבל אנשים שאומרים שהם בדיכאון זה כמעט אף פעם לא אנשים שקיבלו פעם אחת 50 במבחן.
זה אנשים שפעם אחר פעם חווים חוויות רעות ואין להם דרכים בריאות להתמודד עם זה וזה פשוט מצטבר אצלם והם ממש בדיכאון, עוד מלפני שפסיכיאטר קבע שהם בדיכאון.
אז זה בהחלט נשמע שאת מזלזלת וזה לא יפה בכלל.
אנשים בדיכאון יכולים לצחוק וליהנות, באופן כנה. ואחר כך הם חוזרים הביתה ומרגישים שאין טעם לחיים.
אנשים בדיכאון יכולים להיות האנשים הכי שמחים שאת מכירה. שמריצים בדיחות שממהרים לעזור לכל אחד, נדיבים, מקסימים.
אנשים בדיכאון יכולים להיות כאלה שלא מדברים עם אף אחד ויושבים בצד עם אוזניות.
אנשים בדיכאון יכולים להיות האנשים הכי מצליחים ובטוחים בעצמם וכריזמטיים ומה לא.

ולחילופין כל ההתנהגויות שפירטתי יכולים גם לתאר אנשים ללא דיכאון.

אז מה שצריך להבין מזה זה שדיכאון בא לידי ביטוי בצורה מאוד שונה אצל כל אחד ואף פעם את לא צריכה לשפוט האם בן אדם בדיכאון או לא רק על סמך איך שהוא מתנהג עם אנשים.
ואם הוא אומר שהוא סובל, וקשה לו, אז סימן שיש משהו עמוק בפנים. לא משנה כמה הוא צוחק ומאושר ונהנה כשהוא בחוץ.

תדמייני שנפלה לך הכוס של הקפה על הרצפה וגם אמא שלך עשתה לך בבוקר פרצוף לא מרוצה וגם המטבח מבולגן וגם יש לך עניין לא פתור עם מישהו
קיצר
הרבה דברים קטנים יכולים להסתכם בסבל ממש מייסר הנקרא דיכאון
שאגב די נפוץ

דיכאון זאת מחלה קלינית...
חקור את העניין לפני שאתה מבלבל לנו את המוח

יש כמה סוגים של דיכאון, יש כאלה שמושפעים מגנטיקה שיש להם נטייה לדיכאון והם לא בהכרח יהיו בדיכאון אבל זה כן יכול להתבטא, יש כאלה שזה נגרם באמת ממצב חיים, מוות של אדם קרוב, פרידה קשה כל מיני מצבים פשוט הקריטריונים לדיכאון הם מאוד ספציפיים
יש אפילו משהו שנקרא דיכאון עונתי, שהדיכאון מושפע מהחורף, מחוסר באור ומהקור, לאבא שלי יש דיכאון עונתי זה מאובחן אצל פסיכיאטר והוא לוקח כדורים נוגדי דיכאון, ובאמת בחורף אני זוכרת בשנים לפני שהלך לטיפול היה לו הרבה פחות שמחת חיים אבל זה מה שראיתי בתור הבת שלו ולא באמת ראיתי מה היה לו בפנים.
ולגבי זה שאנשים בדיכאון לא שמחים אף פעם ולא מחייכים באמת, יש אנשים עם דיכאון מז'ורי שזה יכול להיות גם תקופות אצלם, תקופות שבאמת אי אפשר לקום מהמיטה, ותקופות יותר טובות, חבר שלי מהתנועת נוער הסביר את הדיכאון שלו ככה "דמיינו שאנחנו רואים סרט על מקרן, כשאני בא ואני עם החניכים ועם השכב"ג רואים את הסרט על המקרן, קורים דברים, אבל כשאני חוזר הביתה הסרט נגמר והמקרן מאחורה פשוט נשאר ריק ואפור לגמרי"
וכנראה אנשים אחרים עם דיכאון ידברו על חוויה דומה או שונה
כמו כל מחלה נפשית ולא נפשיות כל אחד חווה אחרת, התמודדות אחרת, סימפטומים אחרים
אני באמת חושבת שאנשים לפעמים מזלזלים במילה דיכאון, ומאבחנים את עצמם סתם (לכל אחד מסוגי הדיכאון יש כמות קריטריונים שצריך לענות על מספר מסוים מהם כדי שפסיכיאטר יאבחן דיכאון), יש כאלה שממש קשה להם ופשוט לא מכירים מילה אחרת ומה שהם מתכוונים אליו זה דכדוך, ויש כאלה שבאמת יש להם, ואתה לא באמת יכול לדעת למי יש, יכול להיות שלמורה שלך, למפקד או לחבר טוב יש ולא תדע

"^ אם אפשר לצחוק ולחייך אז הבן אדם צריך להתבגר ולהבין שהוא לא בדיכאוון.
עצם זה שבן אדם קם מהמיטה וחי את השגרה שלו הוא ל א ב ד י כ א ו ן" זה לא נכון, כנראה פשוט לא למדת על זה מספיק, תעשו טובה אנשים ואל תעבירו ביקורת על דברים שאתם לא מבינים בהם, ואם מישהו שלא היה במצב של דיכאון מעביר על זה ביקורת זה בכלל נוראי...
דיכאון זה משהו שממש מרגישים שהוא יושב על הלב, אבל עדיין מחייכים לפעמים וצוחקים, בגלל זה הרבה אנשים לא מבינים שיש להם דיכאון.
דיכאון זו עצבות כזו שפשוט נמצאת בלב שלך כול היום אבל זה לא אומר שבוכים בכול רגע ביום, זה פשוט כמו אבן כזו על הלב... קשה להסביר את התחושה של זה

דיכאון הוא מחלה הנגרמת מחוסר איזון של כימיקלים שונים במוח. לא בהכרח מאירועים קשים או משהו כזה.

זה כמעט תמיד בגלל אירועים וחוויות קשות שגורמים לחוסר איזון הזה ^

ממש לא. יש כאלה שאצלם זה גנטי, ויש כאלה שבלי הסטוריה משפחתית או אירוע טראומטי סובלים מזה.
לי, למשל, יש bpd ולא היו לי אירועים טראומתיים באופן חריג.

darkside ברור שיש כאלה שזה גנטי אצלם אבל ברוב המקרים, כמו שאמרתי, מדובר בגלל אירועים שקרו בחיים.

^^^^^
נכון לא בהכרח מאירועים קשים לא אמרתי את זה, פשוט זה גם יכול להיות גורם
זה לא בדיוק חוסר איזון של כימיקלים זה שהקליטה של הסרוטונין לא טובה, מה שכדורים נוגדי דיכאון עושים זה שקליטה של סרוטונין תהיה יותר טובה
צריך קריטריונים ספציפיים כדי שזה ייחשב דיכאון מאירוע קשה, כמות זמן מסוימת, הרגלים, דפוסי חשיבה, יש כזה דבר דיכאון שלא מגנטיקה

^^ דווקא הרוב זה כן גנטי, כאילו לחוות דיכאון מאירועים בחיים גם הרבה פעמים זה כי יש נטייה מולדת וזה מתפרץ בזמן הזה
יש כאלה שאין נטייה אבל דווקא הרוב זה כן גנטי
זה לא אומר שצריך לפקפק במי שאין לו דיכאון כרוני

^^הרוב הם לא גנטי ממה שאני יודעת מסטטיסטיקות שקראתי. מוזמנת לשלוח משהו אחר אני אשמח לדעת

התשובות פה רק מראות כמה אנשים לא מבינים בדיכאון..
יש סיבה, לא תמיד הבן אדם יודע מה היא
בנוסף דיכאון צתבטא בהרבה צורות, למי שלא עבר הכשרהפסיכולוגית אין זכות להגיד מה זה דיכאון ובטח שלא לאבחן או לזלזל

אני לא מאובחנת (כי אבחון זה יקר), אבל אני חושבת שאני בדיכאון.
חברים שלי לא חושבים שאני בדיכאון כי אני מזייפת שאני שמחה לידם, צוחקת מדברים שאפילו לא מצחיקים
צחקתי עם חברים בוואצפ על זה שהייתי 10 דקות מדיזנגוף ביום חמישי, ואז למחרת כל היום רעדתי ובערב הרגשתי לחץ בחזה והתחלתי לבכות. זה בגלל שאני לא מרגישה בתוכה יותר בשום מקום, בכל מקום שהייתי בו לבד לאחרונה נתקלתי במטרידנים ואז הפיגוע קרה וזה פשוט מפחיד אותי, ככה החרדה שלי מתבטאת, היא קורת כי אני מדחיקה את הרגשות שלי.
גם הדיכאון הלא מאובחן שלי מתבטא ככה, אני צוחקת כל כך הרבה מול אנשים אבל תאכלס, הדבר שהכי הייתי רוצה בעולם זה לתת לעצמי רגע לא לצחוק, אבל אז אני יודעת שחברה שלי תשאל "הכל טוב?" "מה קרה" אבל היא לא חברה שאני כאמת משתפת אותה בדברים, כי כשניסיתי היא לא הבינה אותי ושפטה אותי קצת
אז אני נשארת עם הרגשות בפנים וצוחקת כל הזמן, כדי שכולם יחשבו שאני בסדר, כי אם הם יחשבו שאני לא בסדר, אני אצתרך לשתף, ואם אשתף, הם ישפטו אותי במקום לעזור לי. רוב החברים שלי לא מספיק רגישים בשביל להבין אותי, ולכן אני לא יכולה להיות אמיתית לידם.
בגלל שאני צוחקת כל הזמן הם מניחים שאני לא צריכה עזרה, שאני יותר טוב כי הפסקתי להגיד להם שאני סובלת. אבל אני פשוט סובלת בלי לשתף, כי ראיתי שכשאני משתפת זה רק פוגע בי עוד יותר לראות את התגובה שלהם, התגובה שלהם היא שלא רק אני סובלת אז סבבה, הבנתי שלא כל העולם סובב סביבי, הבנתי שהיא חושבת שאני שמחה וצוחקת מידי בשביל לסבול
אני עדיין מנסה למצוא את הפיתרון, זה נראה כאילו הפיתרון הוא למצוא מישהו שכן יבין, ולהתרחק מעט מאלה שלא, בשביל להפסיק לזייף שאני שמחה כל הזמן, ואז אולי אוכל להיות באמת שמחה, כשאני יכולה לבטא אצ כל הרגשות שלי בלי שירימו לי גבה.
אין משהו יותר מוזר מלצחוק כל היום בהפסקות ולחזור הבייתה למחשבות שלי ופשוט להתחיל לבכות, לבכות לבד, כי אף אחד לא מבין מה אני מרגישה ואיך יכול להיות שאני בוכה כשיש לי הכל

לא צריך סיבה בשביל להיות בדיכאון, זה פשוט שלב שקורה בחיים...
לא צריך סיבה בשביל זה.
זה כמו שאני אשאל מישהו שיש לו אסטמה, למה אתה לא יכול לנשום? תסתכל על כל האוויר פה...

^^לא אלך לאבחון מפני שאני רוצה להתגייס לצבא בלי סיבוכים

דיכאון נגרם מחוסר איזון הורמונים במוח, זה לא קשור למה קורה בחיים שלך-דיכאון זו מחלה, לא רגש.