5 תשובות
כן זה נוראי,כדאי שתבדקי זה תמיד טוב לבדוק ליתר ביטחון
לכי לאבחון אם את נורא מודאגת
תקראי על זה קצת
שואל השאלה:
יש לי אבחון לדיכאון בקרוב אפשר להתאבחן גם לזה שם?
יש לי אבחון לדיכאון בקרוב אפשר להתאבחן גם לזה שם?
אנונימית
זו הפרעה אישיות יחסית קשה, כן. היא מקשה על התפקוד היום יומי ומשפיעה על המון אספקטים בחיים. אני מעדיפה להימנע מלהגיד נוראית, אבל כן היא מאוד לא פשוטה וקשה להתמודדות.
זה בסדר גמור לחשוד שיש לך אותה. והאמת שגם אבחון עצמי הוא לא תמיד בהכרח לא טוב (למרות שעם הפרעות אישיות ובמיוחד הפרעת אישיות גבולית זה אפילו יותר קשה). אבל העניין הוא שאבחון עצמי הוא מאוד מאוד בעייתי. יש נטייה לאנשים לאבחן את עצמם על ימין ועל שמאל, רק כי הם מרגישים הזדהות כזו עם אחרת הם התסמינים שהם קראו עליהם בגוגל כמה ימים. יש לזה המון סיבות, אנשים מחפשים קבוצה להשתייך אליה, או שהם מחפשים משהו שיסביר את הקשיים שלהם או את ההתנהגות שלהם, ולפעמים זו סתם קריאה לתשומת לב. כך או כך יש עם זה המון בעיות. העניין הוא, שלאנשים שלא למדו פסיכולוגיה, בעיקר לבני נוער בגלל שהמוח עוד לא התפתח, והתפיסה בכללי של העולם מושפעת מהגיל, קשה מאוד לקלוט את ההפרעות האלו כמו שהן באמת, בייחוד הפרעות אישיות, ובייחוד הפרעת אישיות גבולית. למשל, יש נטייה להסתכל על הקריטריון של חרדת נטישה, ולהגיד לעצמך שאתה מפחד מנטישה אז אתה עונה על הקריטריון. במציאות, זה לא באמת ככה. חרדת נטישה בתור קריטריון להפרעת אישיות גבולית היא משהו הרבה יותר רציני מפשוט לפחד מנטישה, שזה דבר לגיטימי שרוב האנשים מרגישים ברמה כזו או אחרת. מדובר בממש חרדה מנטישה שפוגעת לך ביחסים הבינאישיים באופן יום יומי. הפרעת אישיות גבולית מתבטאת אצל כל אחד בצורה אחרת, ויש לה גם סאבטייפס, ולכן חרדת נטישה יכולה להתבטא אצל אנשים בצורה אחרת לגמרי. אבל הדפוסים המוכרים ביותר עם הקריטריון הזה, הם למשל דפוס הימנעות. ולא מדובר על לוותר על מפגש אחד כי קצת מפחדים, מדובר על ממש הימנעות תדירותית ומגמתית, שפוגעת מאוד ביחסים הבינאישיים שלך עם אנשים אחרים. דפוס אחר הוא דפוס ההיצמדות. לפעמים הם גם מעורבים יחד. הרבה פעמים אפשר לראות גם יחס של אידיאליזציה ודווליואציה מוחלטת ומגמתית, ובצורה מוקצנת.
הנקודה שלי היא, שלרוב אבחונים עצמיים נוטים להתעלם מזה, ולא לראות עד כמה רצינית ההפרעה באמת, ואז לאבחן את עצמם כי הם מרגישים הזדהות עם קריטריונים כאלו ואחרים. הבעיה היא שהפרעות אישיות, הן בסופו של דבר פשוט ארגון מסויים של האישיות שיוצר מצב מוקצן, פוגעני ופתולוגי. אפשר להתייחס לזה כמו אל ספקטרום, כאשר רוב האנשים נמצאים בצד האחד שלו, והפרעת אישיות גבולית היא הקצה השני של הספקטרום. הרבה אנשים יכולים לחוות הזדהות עם קריטריונים על הנייר של הפרעת אישיות גבולית, מי לא הרגיש פעם שהוא מפחד להינטש, או שהוא קצת לא יציב רגשית ומצבי הרוח שלו משתנים? אבל חוויה של הדברים האלו בצורה הזו לא מעידה על הפרעת אישיות. הפרעות אישיות ככלל, הן פשוט הקצנה של מאפיינים שיכולים להתקיים באנשים נורמטיבים, באופן ובחוזקה יותר נורמטיבית. וכאן בדיוק נעוצה הבעיה באבחון עצמי, כי יש נטייה פשוט לא להבין על איזו רמת חוזקה מדובר בהפרעות אישיות. על מנת להתאבחן עם הפרעת אישיות יש צורך בנוכחות של הקריטריונים בצורה מאוד מאוד חזקה, מאוד משמעותית, מאוד נוקשה, מאוד מוקצנת, מאוד משפיעה על היום יום.
ובגדול מה שאני מנסה לומר בכל החפירה הזו, זה שאבחון עצמי יכול להיות לגיטימי, אבל צריך לקחת את זה ברצינות. אי אפשר לאבחן את עצמך אחרי שבועיים של קריאה של כתבות ופוסטים. צריך להכיר לעומק את החומרה של ההפרעה, לקרוא דברים שפסיכיאטרים כתבו, מאמרים שעברו ביקורת עמיתים, דברים שבאמת אפשר להבין דרכם את חומרת ההפרעה. צריך גם זמן לתת לדבר לשקוע, ולא להחליט בלהט הרגע. וכאן אני גם רוצה להרגיע אותך, יכול להיות שעל הספקטרום המדומיין הזה את נמצאת קצת יותר רחוק מהנורמה, וקצת יותר קרוב לכיוון הקצה של הפרעת אישיות גבולית, ובגלל זה את מזדהה עם הקריטריונים של ההפרעה. אבל זה לא אומר שיש לך את ההפרעה, כי ההפרעה היא באמת הקיצון של הספקטרום. אז ממליצה לך קודם כל להירגע ולא להיכנס ישר ללחץ (אני מניחה שיש לחץ פשוט בגלל השאלה של האם זו הפרעה נוראית), ואולי להמשיך לקרוא על זה בצורה קצת יותר רצינית. מאחלת לך המון בהצלחה.
*וכאן אני מנצלת את ההזדמנות להתנצל על האורך של הדבר הזה.
זה בסדר גמור לחשוד שיש לך אותה. והאמת שגם אבחון עצמי הוא לא תמיד בהכרח לא טוב (למרות שעם הפרעות אישיות ובמיוחד הפרעת אישיות גבולית זה אפילו יותר קשה). אבל העניין הוא שאבחון עצמי הוא מאוד מאוד בעייתי. יש נטייה לאנשים לאבחן את עצמם על ימין ועל שמאל, רק כי הם מרגישים הזדהות כזו עם אחרת הם התסמינים שהם קראו עליהם בגוגל כמה ימים. יש לזה המון סיבות, אנשים מחפשים קבוצה להשתייך אליה, או שהם מחפשים משהו שיסביר את הקשיים שלהם או את ההתנהגות שלהם, ולפעמים זו סתם קריאה לתשומת לב. כך או כך יש עם זה המון בעיות. העניין הוא, שלאנשים שלא למדו פסיכולוגיה, בעיקר לבני נוער בגלל שהמוח עוד לא התפתח, והתפיסה בכללי של העולם מושפעת מהגיל, קשה מאוד לקלוט את ההפרעות האלו כמו שהן באמת, בייחוד הפרעות אישיות, ובייחוד הפרעת אישיות גבולית. למשל, יש נטייה להסתכל על הקריטריון של חרדת נטישה, ולהגיד לעצמך שאתה מפחד מנטישה אז אתה עונה על הקריטריון. במציאות, זה לא באמת ככה. חרדת נטישה בתור קריטריון להפרעת אישיות גבולית היא משהו הרבה יותר רציני מפשוט לפחד מנטישה, שזה דבר לגיטימי שרוב האנשים מרגישים ברמה כזו או אחרת. מדובר בממש חרדה מנטישה שפוגעת לך ביחסים הבינאישיים באופן יום יומי. הפרעת אישיות גבולית מתבטאת אצל כל אחד בצורה אחרת, ויש לה גם סאבטייפס, ולכן חרדת נטישה יכולה להתבטא אצל אנשים בצורה אחרת לגמרי. אבל הדפוסים המוכרים ביותר עם הקריטריון הזה, הם למשל דפוס הימנעות. ולא מדובר על לוותר על מפגש אחד כי קצת מפחדים, מדובר על ממש הימנעות תדירותית ומגמתית, שפוגעת מאוד ביחסים הבינאישיים שלך עם אנשים אחרים. דפוס אחר הוא דפוס ההיצמדות. לפעמים הם גם מעורבים יחד. הרבה פעמים אפשר לראות גם יחס של אידיאליזציה ודווליואציה מוחלטת ומגמתית, ובצורה מוקצנת.
הנקודה שלי היא, שלרוב אבחונים עצמיים נוטים להתעלם מזה, ולא לראות עד כמה רצינית ההפרעה באמת, ואז לאבחן את עצמם כי הם מרגישים הזדהות עם קריטריונים כאלו ואחרים. הבעיה היא שהפרעות אישיות, הן בסופו של דבר פשוט ארגון מסויים של האישיות שיוצר מצב מוקצן, פוגעני ופתולוגי. אפשר להתייחס לזה כמו אל ספקטרום, כאשר רוב האנשים נמצאים בצד האחד שלו, והפרעת אישיות גבולית היא הקצה השני של הספקטרום. הרבה אנשים יכולים לחוות הזדהות עם קריטריונים על הנייר של הפרעת אישיות גבולית, מי לא הרגיש פעם שהוא מפחד להינטש, או שהוא קצת לא יציב רגשית ומצבי הרוח שלו משתנים? אבל חוויה של הדברים האלו בצורה הזו לא מעידה על הפרעת אישיות. הפרעות אישיות ככלל, הן פשוט הקצנה של מאפיינים שיכולים להתקיים באנשים נורמטיבים, באופן ובחוזקה יותר נורמטיבית. וכאן בדיוק נעוצה הבעיה באבחון עצמי, כי יש נטייה פשוט לא להבין על איזו רמת חוזקה מדובר בהפרעות אישיות. על מנת להתאבחן עם הפרעת אישיות יש צורך בנוכחות של הקריטריונים בצורה מאוד מאוד חזקה, מאוד משמעותית, מאוד נוקשה, מאוד מוקצנת, מאוד משפיעה על היום יום.
ובגדול מה שאני מנסה לומר בכל החפירה הזו, זה שאבחון עצמי יכול להיות לגיטימי, אבל צריך לקחת את זה ברצינות. אי אפשר לאבחן את עצמך אחרי שבועיים של קריאה של כתבות ופוסטים. צריך להכיר לעומק את החומרה של ההפרעה, לקרוא דברים שפסיכיאטרים כתבו, מאמרים שעברו ביקורת עמיתים, דברים שבאמת אפשר להבין דרכם את חומרת ההפרעה. צריך גם זמן לתת לדבר לשקוע, ולא להחליט בלהט הרגע. וכאן אני גם רוצה להרגיע אותך, יכול להיות שעל הספקטרום המדומיין הזה את נמצאת קצת יותר רחוק מהנורמה, וקצת יותר קרוב לכיוון הקצה של הפרעת אישיות גבולית, ובגלל זה את מזדהה עם הקריטריונים של ההפרעה. אבל זה לא אומר שיש לך את ההפרעה, כי ההפרעה היא באמת הקיצון של הספקטרום. אז ממליצה לך קודם כל להירגע ולא להיכנס ישר ללחץ (אני מניחה שיש לחץ פשוט בגלל השאלה של האם זו הפרעה נוראית), ואולי להמשיך לקרוא על זה בצורה קצת יותר רצינית. מאחלת לך המון בהצלחה.
*וכאן אני מנצלת את ההזדמנות להתנצל על האורך של הדבר הזה.