אני מרגישה רע שאני חושבת בצורה כזו

שואל השאלה:
אני לא מצליחה, זה מציק לי, בגלל אנשים שהופכים את זה למשהו כזה קליל אף אחד לא לוקח אותי ברצינות

אני פשוט עושה להם פרצוף והולכת כי זה באמת בלתי נסבל

רוב מי שמאובחנים בדיכאון לא אומרים סתם ככה "וואי, הלך לי רע במבחן, אני בדיכאון ובא לי למות :)"
ביי דה וואי, אם את מרגישה שבאמת פגעת במישהו כשהתעצבנת עליו, פשוט לכי דברי איתו. הוא יבין.

להבין שזה לא אשמתך שאת מרגישה ככה. גם אני רותחת מעצבים כשיש אנשים שאומרים "אני אוהב לנקות אז יש לי אוסידי" ואני אחת שמאובחנת עם אוסידי זה ממש לא ככה וזה פשוט מעצבן. וזה בסדר ומותר לך, זאת לא אשמתך שקשה להאמין למי באמת יש ומי מזייף... מה שכן שאם את רואה בן אדם ויש לך ספק שאולי זה אמיתי, אז פשוט תחליטי ליהיות עדינה איתו זה הכל. ואם מישהו ניראה לך ממש לא במקום זכותך המלאה לצאת עליו או לעשות מה שבאלך עם זה. את לא חייבת שום דבר לאף אחד, רק בבקשה לא לקחת את זה רחוק ולקלל ולהרביץ או ממש להעליב את הבן אדם.

גם אם יקחו אותך ברצינות
בספק שהם יכולים לשנות משהו בואי נגיד את זה ככה
פשוט את יכולה להגיד שאת באמת בדיכאון ולא בקטע של הסלנג אם יש מישהי שאת רוצה שתדע או שחשוב שתדע
כל פעם שבאה לך מחשבה של שפיטה
תגידי לעצמך
תכלס? אני לא יודעת
ותעזבי את זה שם
אי אפשר אף פעם לדעת מה עובר על אנשים באמת
כשהייתי בבית ספר נראתי שמחה וצוחקת אבל נשרפתי מבפנים

שואל השאלה:
אני לא פגעתי באף אחד, כל המחשבות האלו והעצבים האלו נשארים בראש שלי, אני פשוט מרגישה רע ששפטתי מישהו סתם ככה (למרות שזה עוד לא קרה לי)

שואל השאלה:
אנשים תבינו שלא אמרתי את מה שאני חושבת לאף אחד! אני פשוט מתעצבנת עליהם בתוך עצמי

כנל אני ממש מרגישה כמוך וכל הזמן סתם זורקים את זה לאוויר וזה מעצבן רצח וגם יש לי אוסידי והכמות של הפעמים שאני שומעת אנשים שאומרים שיש להם אוסידי כי הם סידרו משהו מחרפנת אותי אנשים צריכים להבין מה ההבדל בין אני קצת עצוב ללהיות עם דיכאון ואובדנות

שואל השאלה:
אה ואנונימית גם לי יש אוסידי! חרא של דבר אגב

שואל השאלה:
סיימ ללקסה

אני מסכים. את צודקת. תנסי פשוט להסביר להם שלא ככה זה עובד. אם הם יוצאים עלייך, תתעלמי.

^^^^אוסידי זה נוראי באמת

בלי קשר, אל תרגישי רע. זה באמת מחרפן רצח.
קרה לי שדיברתי עם ילדה וניסיתי לנחם אותה.
באמצע השיחה היא פשוט פלטה משהו בסגנון של "יש לי מאניה דיפרסיה, אבל זה לא מאובחן, אני בטוחה שיש לי כי לפעמים אני בדיכאון ובא לי לחתוך את עצמי, ואז אני שומעת שירים שאני אוהבת ואני שמחה יותר. אה, זה 'דו קוטבי' "
בתור אחת עם מאניה דיפרסיה ודיכאון, רציתי לתת לה בעיטה.

וואו אני ממש מצטערת, לא חשבתי שזה באמת יכול לפגוע במישהו

אני מאלה שאומרים "יאללה בואו נת*בד כולנו!" ו"יש פה וייב של דיכאון" ו"אין לי כוח לחיים" וכל מני דברים כאלה
אני אפסיק מעכשיו, זה באמת נאמר בציניות ואני אף פעם לא מתכוונת לזה אבל עכשיו כשאני יודעת שזה יכול לפגוע אני אפסיק
מקווה שזה ישפיע על עוד אנשים

שואל השאלה:
@אנונימית- אוף אני ככ מבינה אותך גם אני הייתי רוצה לבעוט בה

שואל השאלה:
@שלומות- אני מעריכה את זה שאת מסכימה לעשות שינוי, זה לא מובן מאליו, פשוט המילים "להתאבד" ו"דיכאון" נהיו ככ קלות ופשוטות שאפשר עכשיו לזלזל באנשים שבאמת חווים את זה

אני מרגישה כמוך אלוהים אדירים. אני מתחילה לחשוב שאנשים אומרים דברים בתור טרנד וזה מחרפן אותי

אני צמש מבינה אותל זה קורה לי שגם אוצרים יואו יש לי הפרעות קשב וריכוז ואנשים לא מבינים שזה באמת בעיה

שואל השאלה:
היי גם יש לי את הפרעת קשב וריכוז! ברמה הכי חמורה!
ואני אומרת פה על כל דבר שגם לי יש אז שתבינו שאני בן אדם שרע לו וזה מעלה לי תעצבים הקטע הזה עם הפרעת קשב כאילו סתמו

אוי את מהממת

זה נכון קיום אנשים לוקחים את המושגים הרצינים האלו כצחוק בין חברים ואם תגיד משהו בנוגע לזה כולם יחשבו שאתה צוחק איתם ולא יבררו...
צריך לעלות את המודעות שזה משהו שהרבה בני נוער חווים בגיל ההתבגרות כמעט כל אחד שתשאל חשב על להתאבד. אבל מה שגרם לחלקם להישאר זה שיש פה אנשים שאוהבים אותם שמוכנים לתת ולהשקיע בהם, וגם אם לא תמיד יש חברים יש משפחה שתמיד מחבקת...

שואל השאלה:
אין את תמיד.. אין את זה לכולם..

למה מראש לחשוב ככה? חרדות כל אדם חווה. זה לא משנה איך זה בא לידי ביטוי. לכל אדם יש את הפחד שכנראה קיים אצלך. איבחון בעיניי לא יכול להעיד על מה יש או אין אצלנו בני האדם. ואני באמת לא מבינה חמה לאנשים זה כזה אכפת ואני אומרת את זה בתור אחת שסובלת מחרדות. תתעסקי בחיים ובחרדןת שלך כי פשוט זה לא. אני מבינה אותך כי זו הרגשה שגם לי יוצא לחוות מבחינת המלחמה הזו אומנם לא על אותו סיטואציה אבל כן באותו מובן. אל תרגישי רע עם זה, הכל בסדר. מותר לך לחשוב, את בן אדם. וחוץ מזה בתור אחת שיווה חרדות ויודעת איל זה מרגיש אני מצטערת שאת חווה את זה וכאן להכל. סליחה אם זה היה קצת תוקפני נטו באתי להראות את הצד השני.

שואל השאלה:
אכפת לי כי זה משפיע על הדרך בה אנשים מתייחסים אלי, על זה שלא יקחו אותי ברצינות, והעבודה שברגע שהטרנד הזה יפסק אז להם פתאןפ יעלמו החרדות ואני אשאר איתן לכל החיים

נכון גם לי אכפת מזה אבל אם איך שאת רואה את החברה קיום אין דרך להכניס את זה להם למוח שהם יבינו...
אז אין כל כך מה לעשות. או שיש, אפשר לנסות להסביר על זה כמשהו רציני צריך ליזום אי אפשר לשבת בחיבוק ידיים זה בא לידי ביטוי שתגידו גם לחברים הטובים שלכם שיפסיקו לצחוק על זה ושזה נושא רגיש אבל תסבירו להם. אני מבטיח לכם שהם לא יפסיקו להיות חברים שלך הם אפילו יותר יעריכו אותכם...

אני בדיוק כמוך!
יש לי bpd (הפרעת אישיות גבולית) שזו הפרעה שיש מלא אנשים שמאבחנים את עצמם איתה- וזה פשוט מחרפן אותי בכללי כל אלה שטוענים שיש להם בעיות רפואיות גם אם הם מעולם לא אובחנו. זה הגיוני שאת חושדת כי האמת- רובם משקרים.
לשפוט בראש זה לא דבר נורא, זו את והמחשבות שלך ואת לא פוגעת באף אחד אם את רק חוששת מזה בראש שלך ולא תוקפת אנשים וקוראת להם שקרנים בפרצוף או משהו.

שואל השאלה:
אף פעם לא קראתי למישהו שקרן, לדעתי אנשים שחושבים שיש להם הפרעה נפשית שילכו לאבחן את עצמם ולטפל בזה

אני מבינה אותך לגמרי
את לא רעה, זה ממש מובן שתתעצבני

לא כולם משקרים, יש כאלה שבאמת בדיכאון. לא צריך להיות מאובחן כדי להיות בדיכאון.
אבל זה גם נכון, יש כאלה שאומרים את זה בציניות או בשביל צומי. זה נורא מעצבן שהם חושבים שזאת בדיחה.
פשוט לשפוט זה לדעתי לא בסדר, צריך לדעת מה האדם עובר...

אני יכולה להגיד על עצמי שבחיים לא הלכתי לאבחון בגלל שזה מאוד יקר, אבל יש סיכוי מאוד גבוהה שיש לי דיכאון כי יש לי את רוב התסמינים לדיכאון ואני ממש לא אוהבת את החיים שלי כרגע
לא אאבחן את עצמי, אבל בכל מקרה, יש לי מעין מסכה תפקודית כזאת שאני משתמשת בה ליד חברים.
בגלל זה בבית ספר אני צוחקת בקול ואומרת "באלי למות" וכו, אני במגמת רפואה ביולוגיה בכיתה י"א אז גם ככה לצחוק על זה הפך להיות נפוץ בכיתה שלי
חרדה יש לי בוודאות, אני לא צריכה שום אבחון לזה, בגלל שזה חלק מהחיים שלי עכשיו לפעמים אני מקשרת את זה לשיחות.
למשל, במידה ושואלים אותי למה אני כל כך לחוצה, התשובה שלי תיהיה שיש לי חרדה.
אני לא צריכה אבחון בשביל להבין שעברתי מלא התקפי חרדה ושהגוף שלי פיזית נלחץ מדברים אוטמטית ושזה גרם לי להפסיק ללמוד נהיגה ולירידה בציונים כי זה משבית אותי.
לזה לא צריך אבחון.
אי אפשר לדעת מה אנשים אחרים עוברים ואני כל כך שונאת ששופטים אותי וכועסים עליי!
אני מבריזה הרבה בגלל שהחרדה שלי גורמת לי להרגשה פיזית נוראית בבית ספר
כולם כועסים ורואים אותי כמבריזינת כי אני לא רוצה לשתף את כולפ בסיבה האמיתית לזה.
אפ בן אדם חולה פיזית אף פעם לא שופטים אותו אבל אם זה נפשי זה משהו אחר, אז הרבה פחות מבינים.

תנסי לחשוב על זה ככה, את לא יודעת מה הסיבה למעשה מסויים, אז למה לחשוב שאין סיבה?

לגבי מה שכתבת-

דבר ראשון חרדות זה לא לכל החיים, יש טיפול.
אני בעצמי סובלת מהן מאוד, הפסקתי לנהוג והציונים שלי התדרדרו, אבל אני הולכת לטיפול וזה משתפר.
אבחון זה מאוד יקר.

שואל השאלה:
אנונימית^^, אני מבינה את מה שאת אומרת, אני דיברתי על אנשים שמשקרים ויודעים שהם משקרים או כאלה שתוחקים על הנושא, ודרך אגב בתור אחת שעשתה איבחון, וגם לי אין מלא כסף, זה שווה את זה, לטפל בחרדה זה דבר שבאמת עוזר וממליצה לך

שואל השאלה:
אגם^^, אני גם הולכת לטיפול, וגם לוקחת שלושה כדורים כל בוקר לזה ולדיכאון, חרדות ישארו אצלי לתמיד, יש הרבה סוגי חרדות, ויש כאלה שפשוט לא נעלמות, יכולות להפחת אבל לא להיעלם