כתבתי קטע קצר, אשמח שתיכנסו ותכתבו את דעתכם

נמאס לי להיות חיילת של המערכת. נמאס לי להיות לבד רק בגלל שאני לא מוכנה להקריב את כל הזמן הפנוי שלי בשביל דברים שלא יעזרו לי בכלום. נמאס לי שמתייחסים אליי כאילו אני סתומה, כאילו אני לא מבינה כמה זה יפגע בי בעתיד, כשבפועל אני היחידה פה שהצליחה לפתוח עיניים, לעמוד נגד הזרם ולשאול את עצמי "למה לעזעזל אני עושה את זה?".

אני לא רוצה ללמוד תושב"ע. לא רוצה ללמוד מתמטיקה. לא רוצה ללמוד תנ"ך מוגבר. אני לא רוצה לדרג את סדר היום שלי לפי מקצועות שאני שונאת מאוד ומקצועות שאני שונאת טיפה פחות. אני לא רוצה להיות מריונטה של החברה. לא רוצה לחיות חיים שמישהו אחר קבע בשבילי.
אני רוצה לחיות בעצמי. רוצה ללמוד איך לאהוב, איך לקבל את עצמי. אני רוצה לדעת איך כוכבים נופלים, איך מוזיקה נוצרת, איך מספרים סיפור. אני רוצה לדעת איך אפשר לחיות חיים מאושרים בעולם של כאוס. איך להפסיק להשוות את עצמי לאחרים. איך למצוא חברים אמיתיים.
איך לחיות, פשוט לחיות.

אז האם תוכלו להסתכל לי בעיניים- מורה יקרה, מורה נהדר- ולהגיד לי שאתם לא מבזבזים את השנים היקרות בחיי?