אני רוצה להתחיל ללכת לפסיכולוגית

זה משהו שאני כותבת הרבה באתר-
מהרגע שאנחנו ברחם של אמא שלנו אנחנו במעקב רפואי. במיוחד כשמשהו כואב לנו או כשאנחנו מרגישים לא טוב נדלקת נורה אדומה ואנחנו ממהרים לקבל ייעוץ מבעל מקצוע, ובתכלס- גם כשהכל ממש סבבה ואנחנו רק רוצים לתחזק את זה...
למה זה אמור להיות שונה כשהנפש כואבת?
כמו שאנחנו משתמשים בגוף שלנו כל יום, אנחנו משתמשים בנפש שלנו כל יום, והגיוני שלפעמים גם היא תכאב ונזדקק להכוונה וייעוץ ממישהו שבאמת מבין. במיוחד בעולם כמו שלנו שמלא ברוע, תחרות, גיל התבגרות מאתגר, מלחמות ומגיפות.
ברגע שאת תביני את ההקבלה הזאת ותציירי את זה ככה, כפי שזה צריך להיות, מול ההורים שלך- אני מאמינה שזה ירגיש קצת פחות מאתגר.
לבד תמיד אפשר. הבעיה היא שזה יוצא עקום, והרבה פעמים כשאנחנו מנסים לבד- הפצעים שלנו נסגרים בצורה לא בריאה שרק תיפתח שוב ושוב ותציק בכל אספקט בחיים ובכל פעם שנחווה משהו חדש. החוכמה היא לא רק לסגור את הפצע, אלא גם לסגור אותו נכון.
זה אמנם לא נעים, אבל אף פעם לא נעים לעבוד על החולשות שלנו או לשתף מהבפנוכו. אבל תדעי שמאחורי המבוכה הזאת יכולה לעמוד ההחלטה הכי חשובה שתעשי בחיים שלך. את יכולה להגיד להם שאת תשמחי לנסות לעשות מפגש-שניים כדי לעשות לך קצת סדר בראש.
בהצלחה, מוזמנת תמיד לעדכן 3>

תגידי לה שאת חושבת שזה יקל עליך
אם היא תתנגד אפשר לנסות דרך היועצת של הבית ספר שתמליץ לאמא שלך

אימא שלך צריכה להבין כל דבר שקורה איתך, תלכי עם האמת שלך. הכי חשוב ובהצלחה רבה

תגידי לה שאת מרגישה שאת צריכה לדבר עם מישהי שלא מכירה אותך ולפרוק קצת ושאת חושבת שהפסיכולוגית זה מתאים ויעזור לך