למה אנשים עם דיכאון לא מטפלים בעצמם?

שמעי קשה לצאת מזה

אני כן מטפלת בעצמי מה זאת אומרת
אבל יש המון אנשים שאין להם מספיק כוח נפשי בשביל להביא לעצמם עזרה, מספיק משאבים (הטיפול יקר)
וגם כשמטפלים זה קשה ומותר "לבכות להתבכיין"
הקושי לא נעלם עם הטיפול.
אם זה ככ מפריע לך פשוט אל תיכנסי, נו באמת.

כי זו מחלה לכל דבר. ולא רק שזו מחלה שהיא לא מתבטאת פיזית על הגוף אלא יותר גרוע - היא משפיעה על המנטליות ועל הלך המחשבה.
לדיכאון יש רק תרופות פסיכיאטריות שיכולות לעזור אבל אצל הרבה אנשים הן רק מחמירות את המצב.
ובכללי ללכת לפסיכולוג באופן קבוע עולה כסף, כסף שלא לכולם יש.
זה לא כזה פשוט לטפל בעצמך כששיטות הטיפות לא תמיד יעילות וגם כשאת צריכה לשכנע את עצמך לעזור לעצמך.

נאמנים תמחקו
אנשים אם דיכאון לא מסוגלים לטפל בעצמם דיכאון זה מצב שאתה מרגיש שאתה לא מסוגל לכלום ביום שתיכנסי לדיכאון תביני את המצב אני לא יפרט יותר מידי על הנושא אבל דיכאון זה מצב נפשי יש אנשים שמתאבדים אז תחשבי אם את או מישהו קרוב עליך היה בדיכאון איזה קשה זה לחיות במחשבה שאתה לבד בעולם בלי תקווה

שואל השאלה:
מה תמחקו אני באמת שואלת
צריך פסיכולוג או משהו ויש כאלה שלא רוצים אז למה

^זה קשה למצוא בעצמך כוח לטיפול.
כל צעד קטן הוא קשה, בטח ובטח דלקום וללכת למטפל.
ולפעמים נוח להישאר בריק הזה, קשה להפעיל את עצמך.

^^לא רוצים כי מפחדים או שלא מאמינים שזה יעזור להם. זה קשה לקום ולעשות משהו כשאת סובלת מדיכאון. גם הפעולות הכי פשוטות כמו להתקלח ולאכול הופכות להיות אתגר יומיומי, אז עוד ללכת ולחפש אדם זר לדבר איתו, ולהיפגש איתו באופן קבוע?
זה לא מה בכך.

שואל השאלה:
הוכיחו בכלל שזה מחלה או שסתם יש אנשים שאומרים "יש לי דיכאון"?

זו מחלה.
יש אנשים שמאבחנים את עצמם, אבל זו מחלה לכל דבר.

ברור שהוכיחו. מדובר בחוסר איזון הורמונלי במוח שגורם לזה.
וגם אם יש אנשים לא מאובחנים שמבטאים את זה שהם מדוכאים וקשה להם - עדיין לא צריך לזלזל בזה. כי זה שהם לא אובחנו לא אומר שאין סיכוי שהם באמת חולים.
כי גם ללכת לפסיכיאטר ולהתאבחן זה סיפור.

שואל השאלה:
סליחה שיצאתי ככה מעצבנת זה היה בשביל משימה בחינוך
תרגישו טוב כולם❤

קודם כל אצל הרבה אנשים לוקח המון זמן להודות בכלל בפני עצמם שהם זקוקים לעזרה.
דבר שני העזרה הזאת שזה טיפולים פסיכולוגיים ודברים כאלה ,מאוד מאוד יקרים ולוקח זמן עד שהם משפיעים, ובכלל בהרבה פעמים לוקח זמן למצוא את הטיפול שעוזר לך.
ןבגדול זה ממש לא כזה פשוט כמו שזה נשמע ,זאת מלחמה פנימית יום יום שחצי מהזמן בכלל לא מבינים למה צריך לעשות אותה ,ואין רצון להחלים.
ואגב אין שום בעיה ב"להתבכיין" זה בסדר גמור ומותר לבכות

^^^^^^ מה שהיא אמרה