ידידה הכי טובה ניתקה קשר על כלום

בן 18, איתי בכיתה. התקרבנו לפני איזה ארבעה חודשים ומאז דיברנו כל יום, שיחות של שעות, בילויים הכל. גם קצת רציתי אותה אבל ח"א הראתי את זה כי אהבתי את הידידות בינינו. תמיד שהיא מצוברחת וקרה אליי אני שואל אם הכל בסדר והיא תמיד אימרת לי שכן ושאני יפסיק לשאול את זה כי זה מעצבן איתה. זה קורה בתדירות גבוהה כי אני לא אוהב לראות אותה מצוברחת אבל זה רק מעצבן איתה שוב. אני דאגתי לה ככ, דאגתי שיהיו לה חברים כי החברים הקודמים שלה היו חרא אז קירבתי אותה לחבורה שלי, דאגתי לה, עזרתי לה, הייתי שם תמיד בשבילה. בצורה חד צדדית כמעט ככה שאני מרגיש מנוצל.

אתמול שוב שאלתי אותה את השאלה המעצבנת כביכול וזה פוצץ אותה, היא התעצבנה, העליבה אותי ואמרה שאי אפשר להמשיך להיות חברים יותר. אני ככ פגוע, עצוב, עצבני, מרגיש מנוצל, הבטחון שלי ברצפה ובכיתי כמו תינוק. ואני לא יודע מה לעשות, לנסות להחיות את זה? לדבר איתה? מה להגיד לה? אולי מצד שני איך לשחרר ממנה? אני אמור לראות אותה כל יום, היום אמרתי לה שלום במסיבה והיא סוג של התעלמה וזה ככ פגע בי. חברים אומרים להמשיך הלאה שהיא לא שווה את זה שמגיע לי משהו יותר טוב, כי באמת אני נתתי לה ככ הרבה והקרבתי ככ הרבה בשבילה כי רק רציתי שיהיה לה טוב, וככה לפוצץ חברות על כלום? איך להתמודד עם העצב? איך להמשיך הלאה? בנוסף אני רוצה לתפוס אותה לשיחה בשביל אולי להחיות את זה, מה לעשות? תודה