2 תשובות
אמ. זה לא רק אנשים ממגמת תיאטרון. אני מבינה מאיפה המחשבה הזאת מגיעה, אבל תאמין לי שהמון ילדי תיאטרון שאני רואה פשוט לא יודעים מה הם עושים.
כעיקרון מה שצריך לעשות זה להכיר את הדמות הזאת מאוד מאוד טוב.
לשים לב לכל מה שהיא עושה. מה היא אוהבת, מה היא שונאת, מה הסטייל שלה.
מאיפה נובע כל דבר שהיא עושה? כשתלמד תכונות אופי של דמות כמו שצריך, ככה תדע גם להתאים את שפת הגוף שלך למשחק.
היא דמות קופצנית וחרדה לדוגמה? עושים תנועות לא פתאומיות, הגוף שלה אף פעם לא יהיה במנוחה.
הוא מגניב רגוע ומסטול? תימרח על כל רהיט שעומד בדרכך.
אלו דברים שלא צריך לומר במפורש, אתה פשוט מבין אותם מהאופי של הדמות.

או שתנסה אפיון הפוך. תחשוב על דמות כל שהיא שאתה מכיר שהיא ההפך המוחלט מהדמות שלך. זה יעזור לך לאפיין אותה.

אם הייתי במקומך הייתי מנסה לכתוב גם חיבור על הדמות הזאת ועל כל פיפס שאתה חושב שאתה צריך לדעת עליה, סתם כי זה כיף. אבל לא כולם אוהבים.
כשאני ניסיתי פעם להיכנס אל תוך דמות (בשביל כתיבה) פשוט ישבתי ודמיינתי שאני היא. כתבתי את מה שכתבתי, וזה יצא מושלם.
אני חושבת שאתה צריך לשחק את הדמות הזאת גם כשאתה לא מופיע, עם המשפחה או ליד מישהו שאתה לא מתפדח ממנו.

ואת כל זה אני כותבת בתור מישהי שבחיים לא הייתה במגמת תיאטרון או למדה משחק.
תנסי להגיע לנקודת 0
לשלב ניטרלי לגמרי. שאת לא את ואת לא הדמות ואז בשנייה שיגידו לך להכנס לדמות את תצליחי