פעם חשבתם למה אתם חיים בכלל? מה המטרה שלנו בחיים?

שואל השאלה:
צודק אני סתם דפוקה והחיים שלי פח^^

כן בטח, סביר להניח שכולם חושבים על זה, יש ענף שלם מסביב לזה שנקרא פילוסופיה אם אינני טועה.

ואי לכי לעבוד כבר אל תשאלי שאלות ללא מהות החיים שלך לא שווים משהו את יחידה ביולוגית עם צרכים פרימיטיביים ביותר, אין טעם להסתיר את זה במילים "עמוקות"

המטרה שלנו כבני אדם זה להביא ילדים ואז למות ולהפוך להיות אוכל לתולעים ואז בן אדם אחר יתפוס את המקום שלנו בעולם, חבל שזה צריך להיות ככה
תנסי לנצל כל שניה מהחיים שלך לעשות כמה שיותר דברים שאת אוהבת ושעושים לך טוב
תחיי במחשבה שחיים פעם אחת ושאין כלום אחרי המוות, גם אם זה לא נכון, כדאי לנצל כל שניה שלנו פה כי אנחנו לא יודעים שיט ממה שיקרה לנו אחכ

שואל השאלה:
תודה3>

ההיסטוריה חוזרת על עצמה
וכן חשבתי על זה

שואל השאלה:
תסביר/י^^

התושבה לקיום שלנו ולהכל היא 42, 42 היא התשובה לחיים, ליקום ולכל השאר.

זה מתוך המדריך לטרמפיסט בגלקסיה, אנשים רודפים אחר משמעות בכל רגע הם רוצים את התשובה לשאלה של הקיום שלנו אבל היא מתגלה כסתמית ומטומטמת
הנקודה היא שכדי לדעת את התשובה את צריכה לדעת את השאלה

שואל השאלה:
חכם אני צריכה לחשוב על זה

ברור שכן. אני חושבת שאנחנו צריכים לחפש מטרה שאנחנו רוצים להשיג בעתיד ולנסות להשיג אותה. זה החיים, הם מלאים בכאב ושמחה אבל הם לעולם לא אותו דבר. זה עניין של זמן :)

אם תשאלי אותי, לחיים או לאנושות אין תכלית קיומית מסוימת.
אנחנו ניחנו ביכולת לחשוב ולהרהר, לדמיין ולתכנן.
הרבה מהפילוסופים נותנים גישות שונות לתכלית החיים.. שפינוזה טוען שהחיים הנם חלק מהאלוהי, שהוא הטבע והקיום עצמו.
את מאפשרת לתכלית החיים לזרום דרכך בכך שאת מאפשרת לזרימה הטבעית של החיים להתקיים, באי התנגדות למציאות, כי בתנגדות את קוטעת את זרימת האלוהי ואת פעולת הטבע והחיים, וזה כאילו את אומרת "לא" לחיים. זה יוביל לחוסר שביעות רצון מכל דבר בערך ולחיים שירגישו חסרי תועלת וחוזרים על עצמם.

הטבע והיקום עושים את שלהם, מבלי למהר ומבלי להתאמץ. כל הדברים קורים כפי שצריכים לקרות. וגם אם לא, אם תתנגדי למציאות הבלתי ניתנת לערעור את רק תוסיפי עוד ועוד שכבות של כעס ושליליות על מה שבמילא לא ניתן לשנות.
האלטרנטיבה שאקהרט טול מציע (בדומה לשפינוזה) היא להיות נוכח בהווה, מבלי להתעסק בעבר או בעתיד, ולקבל את המציאות העכשווית ברוגע ובידיעה שזו תנועת הטבע והחיים.
ברגע שמפסיקים להתנגד ומקבלים באהבה את המציאות, קשה או נעימה, החיים הופכים שלווים ואת נעשית שלמה עם עצמך.

יש לנו חיים יפים, תמצאי את התכלית שלך בכל פעולה שאת עושה.
ברגע שאת יוצאת החוצה בשביל ללכת ברחוב, תתמקדי ברגע הנוכחי שבו את הולכת - וזו התכלית שלך.
כשתפסיקי ללכת ותגיעי למקום שאליו הגעת, פעולתך הבאה תהיה תכליתך המלאה.
כך את נתונה תמיד לרגע ההווה וכל הזמן מבצעת בשלמות פנימית את הדברים שאת עושה.

ביכולתינו ליצור גן עדן עלי אדמות, או גיהינום.
הכל תלוי בתפיסתינו ובמצב תודעתינו.

משמעות החיים היא 42

אבל אחרי הכל.. זה רק סרט.
לקיום שלנו ולחיינו, למשמעותינו ותכליתינו אין תשובה חד משמעית, כוללנית ומכלילה.
אתה יכול להרהר בלמה 42 זו אחת האפשרויות לתשובה כלשהי לסיבת קיומינו, אבל לא תוכל לעגן את המידע הזה כדבר אבסולוטי ונכון. אתה מוזמן לנסות כמובן ואשמח לדבר איתך על זה (:

זה סתם מספר אהוב
אני לא טוענת שמשמעות החיים היא 42 כי קראתי על זה בספר
אני אומרת שאנשים רודפים אחרי תשובה לשאלה שבכלל לא ידועה להם
אני אומרת שמשמעות החיים היא 42 בדיוק בגלל שזה מספר חסר משמעות

ובנושא קשור אך קצת אחר גם כן בספר השני יש תיאור של "העונש הכי גרוע"- מכניסים אדם לתוך חדר שבו הוא רואה את כל היקום כולו ואז נותנים לו ללכת, אחרי שהאדם ראה את כל היקום הוא לא יוכל לשאת את זה וישתגע לחלוטין.
הנקודה היא שהאדם רודף אחר תשובות כשאם ידע את התשובות הוא פשוט ישתגע. יש דברים שצריכים להישאר חבוים

שואל השאלה:
אז בעצם את אומרת שהחיים שלנו הם חסרי משמעות? עם הרגשה כזאת אני צריכה לחיות?

לא אהובה ממש ממש לא
אני אומרת שזה בזבוז זמן לחפש משמעות ותשובה לשאלה שכנראה לא תמצאי ואם תמצאי? כנראה שהיא לא תשנה הרבה או שהיא תגרום לך להשתגע