מה זה שווה כל המטרות שלנו בחיים וכל המאמץ אם נמות בסוף?

שואל השאלה:
החיים קצרים, קשה לי להבין אנשים שבוחרים להתאמץ ולעבוד קשה כל החיים במקום להנות (אלא אם כן אותו האדם נהנה ממאמץ,אבל אני לא קרובה מלהנות ממאמץ)

כי לאנשים מסויימים יש פוטנציאל/כישרון כלשהו והם עשויים לחוש מאוכזבים אם הם לא יממשו אותו.

כדי להספיק כמה שיותר ולהרגיש סיפוק, הנאה

אם תחיה בלי שאיפות אז למה אתה חיי?

אם המטרה שלך זה להוסיף טוב לעולם, הטוב הזה ישאר גם אחרייך. יש לנו השפעה פוטנציאלית שלא מתה עם המוות שלנו לקדם את העולם, השאלה אם נהפוך אותה למציאות.
בעיניי דווקא ככל שהחיים פרטיים יותר ומתעסקים רק בהנאה המצומצמת שלי ככה הם יותר סתמיים, חסרי תכלית.

למה לא?

מה שמעניין אותם זה הדרך ולא הסוף, תלמדי להסתכל על הדרך. מה זה משנה אם החיים נגמרים, יש לך כל כך הרבה שנים לבלות כאן. למה שלא תרצי לעשות בהן משהו.

ניהיליזם פשוט לא בהכרח ממלא חללים ריקים בך. בני אדם צריכים מוטיבציה לחיות וניהיליזם לא מספק אותה. דברים שדורשים רמה מסויימת של אכפתיות יותר לרוב כן נותנים משמעות ותקווה, משהו צריך לעגן אותך למציאות ולעולם והכל...