אנשים עם מחשבות אובדניות

היו לי
לא סיפרתי לאמא שלי ממש לא
אני לא בקשר כזה טוב איתה

כשהיו לי לא סיפרתי לאמא שלי כי לא רציתי יותר מדי להדאיג וגם לא רציתי לחשוב על זה בעצמי ניסיתי להסיח את הדעת כזה, אבל היא ידעה שאני בדיכאון והייתי בטיפול פסיכולוגי אז היה לי עם מי לדבר על זה.
אם את עוד לא בטיפול ממש כדאי לך לספר למישהו, גם אם זה לא ההורים אלא מבוגר אחר שאת סומכת עליו. את גם לא חייבת להיכנס לפרטים ולהגיד שזה מחשבות אובדניות אם זה לא מרגיש לך בנוח, רק תגידי שרע לך ותבקשי עזרה, ללכת לטיפול..

שואל השאלה:
תודה לכן ממש!! מצטערת שעברתן את זה 3>
kermit_thefrog, אני בטיפול האמת פשוט המטפלת שלי שאצלה אני בטיפול, היא לא פסיכולוגית ולא יותר מזה או משהו. והאמת שאני אצלה כמה חודשים וזה לא עוזר לי בכלל.. אולי אני צריכה טיפול מקצועי יותר, כי מרגיש לי שלא באמת פותרים את הדיכאון והכל שם.. (פשוט אני כנראה בדיכאון).
לא יכולתי לספר למטפלת שלי על המחשבות האובדניות אם זה מה שזה כי אז היא הייתה חייבת לדווח להורים ולא יכולתי שהם יגלו.. לפחות לא ככה.
עוד מעט אני הולכת לאבחון (לדיכאון) ואני רוצה להגיד שם את כל האמת ולא להסתיר כלום, אז ניסיתי לספר לאמא שלי.
אמרתי לה שהיו לי מחשבות מטרידות בעבר והיא שאלה איזה סוג של מחשבות, אמרתי לה על מוות וזה, והיא שאלה אם זה בכוונה של לעשות איזה משהו ועניתי לה לא. כי אני לא מתכוונת לעשות כלום..
אבל אני לא בטוחה אם היא הבינה. אני פשוט לא יכולה להגיד את זה בקול..
ניהלתי איתה את השיחה הזאת פעמיים בהפרש של כמה שבועות אולי איזה חודשיים אפילו.
אתן חושבות שהיא הבינה?

אני לא מכירה את אמא שלך אז אני באמת לא יודעת.. אבל כדאי להעלות את זה שוב וללכת לטיפול פסיכולוגי מקצועי.
אגב לפסיכולוג אסור לספר להורים שלך שום דבר ללא רשותך אלא אם את בסכנה ממשית לעצמך או לאחרים, וגם אז עושים את זה בזהירות ובדרך נכונה, הם מיומנים לזה.

יכול להיות שהפסיכולוג יפנה אותך גם לאבחון פסיכיאטרי, שיכול להיות שיציעו לך שם גם טיפול תרופתי שתומך בטיפול הפסיכולוגי ומוריד קצת מהסבל, כדאי לחשוב על זה ולהתייעץ

שואל השאלה:
אוקיי אחשוב על זה, תודה :)