אתם מסכימים איתי שבזמן שכותבים סיפור חייבים לכתוב מהר ואסור לעצור לרגע ולחשוב כי זה הורס הכל?

כן

כן אבל רק בקטעים כאלו שאפשרי לכתוב בהם מהר

מאד

לא.
מה שאת מתארת זה כתיבת רצף וזה מגניב רצח אבל זה לא חובה.

לא תמיד

לא.
כן חשוב לכתוב, כל הזמן.
אבל הפסקות זה טוב, זה מאוד בריא לתפעול מוח טוב.

צריך קודם לדמיין את הסיפור איך אתה רוצה שהוא יראה מה העלילה הדמויות וכו'.
לא להשקיע מחשבה במהלך הכתיבה יסתיים בסיפור לא מותח במיוחד והדמויות לא יהיו מספיק ברורות.

שואל השאלה:
כשאני כותבת לאט ומתחילה לחשוב על מה שאני כותבת זה יוצא גרוע.

pepito אני מסכימה איתך שצריך להשקיע לפני זה ולתכנן את הסיפור עצמו ואת הדמויות ואני עושה את זה.
אבל ברגע שאני יושבת לכתוב אני כותבת ברצף ואני לא חושבת הרבה על המילים בהם אני משתמשת. כל פעם שאני עוצרת כדי לחשוב אני מאבדת כיוון ונתקעת וגם כשאני מנסה להמשיך זה יוצא לא טוב.

לא
לא חייבים לעשות את זה
אפשר לפעמים
ולא לאורך כל הסיפור

לא

ממש ממש ממש לא
צריך זמן לחשוב מה יהיה יותר טוב, יותר מעניין איך לכתוב את זה יותר טוב לא העיקר שיהיה כתוב משהו על הדף

שואל השאלה:
אבל זה לא מרגיש לכם שאתם נתקעים כשאתם כותבים לאט ולוקחים את הזמן לחשוב על כל מילה? או שאולי זה בגלל שאני חושבת מהר אני מרגישה ככה?

כשאני כותבת לאט יוצאים לי דברים יפים כי אני חושבת על העלילה.
אז לא, אני לא מסכימה איתך.

לא, ממש לא.

כן אני באמצע לכתוב..

יואו כןן
זה פשוט לא טוב עם אני עוצרת

כל כך נכון יאוו אם אני עוצרת הכל נדפק לי הרצף נהרס....אפשר אחרי זה לתקן אבל תוך כדי זה אסון

תאמת שלא
לפעמים הכל זורם לי ואני מרגישה שאני לא צריכה לעצור ומשכתבת אחר כך
אבל לרוב אני עושה הפסקות של כמה דקות כדי לחשוב על מה שאני כותבת ולרשום רעיונות

אחרת אני יוצרת חורים בעלילה שמאוד קשה לתקן אחר כך

לפעמים אני עוצרת וחוזרת למשפטים כדי לתקן ניסוח, זה חוסך זמן שכתוב אחר כך

לא.

אני כותב כשיש לי רעיונות אבל עוצר מדי פעם בשביל לראות אם הכל מסתדר לי

כן
זה קורה לי הרבה שיש לי מלא מה לכתוב אז אני כותבת הכל מהר כי אני מפחדת לשכוח משהו או להיתקע באיזה קטע ולא לסיים
וכשאני מסיימת אני פשוט עוברת על זה ומתקנת/מוסיפה

כן
ואחכ חוזרים על הכל חערוך

אני אישית ממש לא מסכימה. מחשבה עמוקה וירידה לפרטים הקטנים בראה את רוב הספרים האהובים עליי.

לא

שואל השאלה:
אבל תקשיבו אני לא מתכוונת על זה שלא חושבים על שום דבר בסיפור עצמו ולא מתכננים לעומק. כשאני נגיד כותבת סצינה שמתרחשת בתוך חדר אני לא אתאר את הטפט על הקיר אלא אם יש לי כבר משפט מוכן בראש שאני כותבת בלי לבזבז עליו מחשבה. זה רלוונטי בעיקר לתיאורים

מאוד

רק בחלקים שיש לך רעיון ממש ממש ספציפי בראש. אבל בכללי וחוץ מזה? לי אישית, לא.

שואל השאלה:
נכון, זה לא עובד אם אין לך מה לכתוב. בגלל זה כשאני נתקעת אני יודעת שזה הזמן להפסיק ולא להמשיך