למה להיות עם אנשים זה כל כך מעייף??

כי הם מעיקים ולא נחמדים
דורשים ומצפים

כי את צבועה. אל תהיי צבועה ותנסי להיות מישהי אחרת תתנהגי את ותיראי שיהיה לך כיף ולא מעייף

אשכרה מעייף
מסכימה איתך

כי כשאת יוצרת אינטראקציה עם כל כך הרבה אנשים בו בזמן יש עומס על המוח להבין כמה שיותר, גם הדקויות הקטנות, וזה מתיש מן הסתם

את צריכה בתכלס תמיד לעשות דברים; לדבר, לצחוק, סתם לשבת ולהקשיב וכו וכו.

זה קשה לאנשים שמרוכזים יותר מדי בעצמם, או שאין להם יכולות חברתיות לפתח יחסי גומלין עם אנשים זרים.

או שהאנשים שאת מתרועעת איתם לא מתאימים לך.
גם אפשרות.

כי (אצלי לפחות) הם ממריצים אותך ונותנים אנרגיה ורצון להשתולל ולצרוח ולרוץ ולפעמים גם צריך להפעיל את הראש הרבה כי הם מפילים עלייך סיטואציות
וזה מעייף

כי את עם האנשים הלא נכונים לך

כי כנראה את בן אדם מופנם (introvert). גם אני כזאת.
מה שכן אני חושבת שלאנונימית השלישית יש נקודה נכונה בכך שיכול להיות שעם רוב האנשים את לא לגמרי עצמך ואת מתישה את עצמך בלנסות להיות מישהו אחר ולא ללכת לפי הטבע שלך חחח.

בגלל זה אני תמיד מראה את הפרצוף האמיתי שלי כי הם מעיפים אותי אין לי כוח לכל הנימוסים האלה בין אם זה בוס או עובדת רגילה .
אם אני אומרת בוקר טוב ולא מקבלת כמו שצריך בוקר טוב או שמתעלמים אני לא אומרת להם יותר

כי את מעדיפה להיות עם עצמך, אנשים אחרים מעמיסים עלייך נפשית, זה ממש מעייף.
אני גם ככה.

שואל השאלה:
אבל אני לא צבועה, אולי יותר מאופקת אבל אני לא מתאמצת ממש והופכת למישהי אחרת חח אני גם לא אומרת שלא כיף לי. זה פשוט מעייף בשלב מסוים

כן...