איך לעבור הלאה? לא פרידה, אלא איבוד חברים. אני אובדת עצות כבר חצי שנה בבקשה תקראו

מעברים, תמיד לא אהבתי את זה. הפעם הראשונה הייתה מהדרום למרכז, הפעם השנייה הייתה מבית ספר אחר לבית ספר בעיר אחרת, והפעם השלישית והאחרונה שאני לא אעבור יותר, מעבר עיר ובית ספר, (דירה חדשה והכל) ושתבינו שכל זה קרה ברציפות, כל מעבר זה שנה..

נגיד ונעזוב את המעברים הקודמים, הפעם השנייה הייתה מבחירה לעבור לבית ספר אחר והלך לי מדהים:) היו לי חברות, יותר מהרגיל, תמיד היה לי למי לשלוח הודעה בווצאפ, תמיד היו לי את האנשים לדבר איתם!! אבל בפעם השלישית שעברתי זה לא היה מבחירה, זכינו במשתכן והבית היה מוכן בתחילת שנה ועברתי...מעבר דירה עיר ובית ספר. כרגע הולך לי ממש סבבה, נחמד, לפעמים אני לבד ולפעמים לא, אבל כל פעם שצצות לי המחשבות של החברים הקודמים שלי והזכרונות שעשיתי איתם תמיד זולגות לי דמעות, אני לא יודעת אם זה מגעגוע או חרדת נטישה.. /: פשוט עכשיו זה לא כמו שהיה, כבר איבדתי את כולן, זה יהיה פשוט מוזר לשלוח הודעה משום מקום, למרות שאני כן שולחת מדי פעם אולי להיפגש.. אבל הם פשוט מתרחקות וזה לא הולך שוב ונהיים לא בקשר בגלל המרחק. האיבוד הזה, אני כל הזמן חושבת על זה, הזמן עובר ככ מהר ואני פשוט ממשיכה לאבד וזה ככ כואב בלב שפשוט הרוב נהפכו להיות זרים עם זיכרונות בעוד שלפני חצי שנה ויותר בילינו יחד מדי פעם קבוע והייתי ככ שמחה. גם עכשיו אני שמחה אבל באמת שיהיה יותר מנחמד לחזור לתקופה שבאמת היה לי עם מי לדבר בנעימות ובאכפתיות כמו פעם.

אני לא יודעת איך להסביר את זה אבל הרגע הזה שאת לא מצליחה לדבר ואת מרגישה את הלב כואב.
הזיכרונות פשוט צצים משום מקום והדמעות מגיעות מעצמן.