איך להתמודד עם אמא חולת נפש?

היי
אני בת 22 כבר סטודנטית וכבר גרה מחוץ לבית.
אמא שלי לצערי מאובחנת בהפרעת אישיות גבולית ובהתפרצויות זעם קשות, שמשפיעות על כל המשפחה (אבא שלי והאחים). אני הבת הבכורה וכבר גדולה וזו הסיבה שגם עזבתי את הבית.
(היא לא מסכנת אותנו פיזית בשום צורה) אבל מבחינה רגשית החוויות שלי מהשהות בבית זה פשוט ב2 מילים: שדה קרב.
היא יכולה לעבור מרגע של חיוך וצחוק בתוך 10 דק' לרגע שבו היא צורחת, צועקת, מבטלת פתאום חופשה שאבא שלי סגר להם מראש, זורקת בגדים מהארון ועוד תרחישים שאוכל לתאר עד מחר
היא התפטרה מהעבודה שלה בטענה שהבוס לא נחמד אליה, היא בבית כל היום רואה טלויזיה בזמן שאבא שלי מפרנס יחיד והאחים בבתי הספר ובחוגים אחרהצ.
היא לא עושה כלום במהלך היום ולא מוכנה לשמוע שום ביקורת ולא מוכנה לקבל שום טיפול.
פשוט למדנו לחיות עם האופי הקשה ועם ההפרעה שיש לה.
אני הגעתי למצב שאני פשוט כל-כך מרחמת על אבא שלי ואחים שלי שנשארו איתה וצריכים לספוג הכל.
אבא שלי מאוד אוהב אותה ואני יודעת שהוא לעולם לא יעזוב אותה.
יש מישהו שחווה משהו דומה ויכול לתת לי כמה טיפים איך להתמודד עם זה?
אשמח לעזרה :/