דרגו את הסיפור המטומטמם מ1 עד 10?

זה ערב חולה. חולה מאוד. האינסטלטור צריך להגיע עם חומצת מלח לפתוח את הסתימה בצינור, ומלי הסתכלה עליי בחצי מבט של -"מיכה למה אתה לא יכול לעשות את זה בעצמך?"- ופינתה את החפצים סביב הצינור, כולל מכונת הכביסה והמייבש. ואני?
מגרד בביצים.
יש לי סחרחורת.
אני מדליק תרדיו ויש שם איזו חקיינית שדווקא עושה את זה לא רע ושרה את ביט הביטי. יפה לה.
משהו אני מרגיש מוזר בי ואני לא יודע מה. אולי תחושת חוסר בטחון. אני מנסה להרגיע את עצמי שהמשיח וטיפטיפון יבואו בלילה ויסדרו לי את הראש. הלוואי והיה לי קפה עכשיו. הלוואי ופינוקיו יבוא.
"מלי, את לא תתני לי לישון? חרא של חיים ואת גם מעירה אותי?." אמרתי וזרקתי עליה מהספה תירס קטן שירקתי מהשניצל הטבעוני.
"תפסיק לישון! תמצא חיים!" היא צרחה עלי כשהאינסטלור היה איתה במטבח, אני חושב שראיתי אותו משחיל לה משהו, ושניהם גנחו ונהנו מעצם המעשה. אבל לא על זה התכנסתי כאן היום.
זה משהו שהיא אמרה לי קודם..
למצוא חיים. כן חיים. משעמם לי בטירוף, חשבתי וזיפזתי לנשיונאל גאוגרפיק ואז לויוה, ואז שוב לנשיונאל גאוגפיק ואז לויוה, וזה היה לופ של סנאים הולכים מכות וגרגמל מתנשק עם דרדסית.
"אני חייב למצוא חיים!" קמתי מהספה וצרחתי.

ומאז:


"לעולם לא תתפסו אותי!" אמרתי להם, והם רצים אחריי כבר שנים, מניפים את דגליהם הסודנים ברוח, ביניהם האינסטלור שכעס שהפרעתי לו באמצע הרומנטיקה והשחלתי לו מאחור ואמרתי לו NO homo, מבעירים את הלפידים כמו רוצחי ימי-הביניים, ואני משקשק את הביצים שלי לאורך הרחובות המרוצפות, צוחק וגועה בפחד, מנסה למצוא מסתור בתוך העיר הזו הסגורה בחומות.
"אני חיי!!"
"יהה ביץ!! והוו!!"
"YES מאדרפאקר אני מרגיש את אדרנלין זורם בעורקיי!!!"
נתקעתי בברז כיבוי.

הסוף.




מקווה שהצלחתי לבזבז לכם את הזמן.