מתמודדי נפש?

אני בטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי
אני לצערי לא יכולה להגיד שיצאתי מזה אבל כן
אני נקייה ב"ה כבר הרבה זמן. ומקווה להשאר.
אפשר לשפר את המצב עם תמיכה וטיפול מקצועי

אני עדיין מתמודדת, אבל אני עדיין מטופלת. הכי עזר לי זה שיש לי חברים שמבינים אותי ונמצאים שם בשבילי, וכמובן- טיפול.
גם עזר לי לדאוג להיות בסביבה יותר חיובית, עם אנשים שכיף לי איתם.
לנסות לעשות דברים שאני אוהבת גם כשלפעמים יש תקופות שבהן אני לא מתפקדת ואין לי חשק לכלום, לנסות לעשות משהו ולאט לאט לחזור לאיזשהי שגרה מינימלית שבה אני לפחות עושה כמה דברים מינימליים ולא רק שוכבת במיטה בלי לעשות כלום, כשהתעסקתי בדברים גם יכלתי להסיח את דעתי ולאט לאט מצאתי את עצמי גם נהנת.
בהצלחה ❤❤❤

מאוד קשה
אני כרגע בטיפול פסיכולוגי ותרופתי
מקווה לצאת מזה בקרוב

שואל השאלה:
מחשבות הן פשוט בריוניות. אני בטיפול, מאוד, מאוד מקיף ורציני. אני פשוט מנסה בכל כוחי למצוא תשובות ותמיכה נוספת.. כי עדיין, קשה..

להעסיק את עצמך
עבודות חברים לימודים
לדבר על זה זה יעשה לך תחושה של הקלה

אתה מוזמן לשלוח הודעה בפרטי
אשמח להקשיב לך ולנסות לעזור לך

הייתי מטופלת שנתיים אצל פסיכולוגית מדהימה. כל כך נלחצתי ללכת אליה במשך שנה וחצי, נלחמתי וביטלתי פגישות, תמיד חשבתי על מה נדבר ועל כמה שהמצב הזה מביך וזה ממש לא עזר לי עד שלא לקחתי את עצמי בידיים ופשוט באתי בלי לחשוב מראש. שיתפתי את כל מה שישב עליי, הייתי בטיפול תרופתי, הייתי מנסה להעסיק את עצמי איכשהו דרך סרטים, מוזיקה, ספורט... זה לא תמיד הצליח כי מי כמוך יודע כמה דיכאון גורם לך לשקוע במיטה ולא לעשות שום דבר חוץ מלהיות תקוע בתוך הראש שלך. רוב הזמן זה גם מה שהיה קורה בפועל, הייתי 24/7 בתוך הראש שלי בלי יכולת לעשות שום דבר. לא הייתי פעילה פיזית ואני עד עכשיו מבלה את רוב החיים במיטה. כשהייתי עוד מטופלת, השתמשתי באפליקציה שקוראים לה i am sober שסופרת ימים מאז הפעם האחרונה שפגעתי בעצמי. הצבתי לעצמי להגיע לשנה בלי לפגוע בעצמי, ומחר בדיוק זה יום השנה שלי! כמובן שזה היה תהליך נורא קשה, מאחת שמכורה לפגיעה עצמית ומקבלת טריגר על כל דבר קטן וישר פועלת, לאחת שמנסה להלחם בדחף ולא לתת לאימפולס לנצח. עד עכשיו יש לי דחפים אבל למדתי איך לחיות איתם בלי שהם ינהלו אותי

שואל השאלה:
סיימון לבייב.

אני מעריץ אנשים כמוך. אני נקי כבר שלוש שנים לפחות, אבל אולי האפליקציה כן תעזור. אנסה. תודה, ובהצלחה בהמשך התהליך.
אם תרצי לדבר או לפרוק תכתבי כאן ואפנה אלייך. פריקה משותפת היא כמו תרופה בעיניי.

גאה בך על ההישג האדיר הזה של 3 שנים זה לא בא בקלות! מקווה שתמשיך להתקדם קדימה ושתמיד תזכור את המטרה שלך. בהחלט אשמח לשוחח איתך

היי, אני קורא ומזדהה עם הרבה ממה שכתבתם כאן
אני בדיוק לפני גיוס ומאוד מתלבט אם ללכת על זה. כמעט בטוח שאשובץ בקרבי ואני לא יודע מה לעשות
אני כרגע בטיפול. אני עם דיכאון, דיסוציאציה, קצת חרדות והיסטוריה (כרגע לא אובדני)
מצד אחד הצבא יכול להיות סופר אינטנס וטריגרי ולשבור אותי
מצד שני יכול להיות שחברים ופעילות מסיחים את הדעת וירגילו אותי לסביבה של אנשים וזה אפילו ישפר את המצב ויעזור לי לחיים


עצות? מה חושבים?

^ אני אישית קיבלתי פטור על המקום למרות שהייתה לי נכונות גבוהה להתגייס באותם ימים. זה מטבע דו צדדי ואני בטוחה שזה יכול גם לעזור לך אבל תחשוב טוב אם אתה מוכן לקחת את הסיכון שכל דבר קטן במערכת יכול לשבור אותך. הם לא רוצים לקחת את האחריות שמשהו יקרה לך בגללם ומחליטים לשחרר ברוב המקרים. זו מערכת מאוד קשה ולא כולם מסוגלים להתמודד איתה וזה בסדר, אפשר לתרום בדרכים אחרות. אתה יכול גם לשפר את החיים שלך במקומות אחרים שהם לא הצבא, זה מצב מסובך כי קל להכנס אבל כל כך קשה לצאת אז באמת תעשה חישובים אם אתה מוכן לסבול עכשיו ולהיות תלוי בצבא שנתיים בזמן שאתה סובל עם כמה הפרעות שמשפיעות על תפקודך היומי

כנראה שאני לא אסבול במשך כל השירות כי אני תמיד יכול ללכת לקבן אבל יכול להיות שהחודשים שאני אסחב בהתחלה יהיו הרסניים

ותמיד יש את התקווה שאיכשהו דברים יסדרו את עצמם וכל ההתקפים והמחשבות פשוט יעלמו בגלל שזאת סיטואציה שאף פעם לא הייתי בה ואני לא יודע איך היא תיראה

אני גם קיבלתי פטור מהצבא. ( גם על דת וגם בגלל התמודדות נפשית וחרדות)
אני חושבת שאפשר למצוא חברים ולעסוק בפעילויות שמסיחות את הדעת ומהנות גם במקומות אחרים, לא בהכרח בצבא. יחסית קל להיכנס לצבא, אבל לצאת משם זה סיפור אחר.
יש לי כמה חברים שהם מתמודדי נפש, הם קיוו שההתחלה בצבא מן הסתם לא תהיה קלה אבל שזה ישתפר והם יהנו בצבא.
בפועל גם הקבן לא עזר להם, והם כרגע סובלים. זה קשה מאד לצאת מהמערכת.
לאנשים שהם לא מתמודדים נפש המערכת לפעמים לא קלה ויכולה להיות גם מאד קשה, אז קל וחומר. לדעתי כדאי לך לדאוג לעצמך ולהיכנס למסגרת אחרת שתהיה קצת יותר קלה, כי הצבא יכול להיות מאד קשה וטריגרי ואי אפשר לדעת מה יהיה שם ויהיה לא קל לצאת משם. אני בעד להתגייס, אבל אני גם בעד לדאוג לעצמך. אז כדאי לך לעשות את השיקולים שלך, אבל בהנחה שתבחר להתגייס, תעשה זאת אחרי שחשבת טוב מאד. בכל מקרה, שיהיה לך בהצלחה. ❤

יקר,
מהדברים שכתבת עולה תחושה של כאב עם נחישות. רואה את המודעות הגבוהה שלך לעצמך והרצון האדיר לשנות.. אתה שואל בכנות כיצד. איך אפשר שהשכל אומר משהו אחד והנפש מושכת כל כך למטה.. שומעת שאתה משתוקק להשליט את הרציונל על הרגשות הכבדים. על העצב הלא מוסבר, על תחושות של חוסר ערך או אשמה. הנפש כל כך מתעתעת ומכאיבה, כאילו לא נותנת לך את ההזדמנות להיות מי שאתה יכול וראוי להיות..

יקר, בחרת לכתוב ולשתף במה שאתה מרגיש, בוודאי זה הצריך כוחות. אולי מתוך ותקווה להיעזר, להישמע, להיתמך..

אני מתנדבת בעמותת סה"ר סיוע והקשבה ברשת. אני מזמינה אותך לצ'אט אישי ואנונימי, בו תוכל, אם תרצה בכך, לשתף את אחד ממתנדבנו שיקשיב למה שתבחר להביא וינסה להיות שם בשבילך.

שלך,
מתנדבת סה"ר.

שואל השאלה:
אני מודה לך כל כך, את ממש מבינה ללבי. כל מילה ומילה מתארת במדויק את מה שאני עובר. כיצד אני יוצר איתכם קשר? והאם אפשר לדבר איתך ספציפית? נגעת בלבי, יקירה.. מודה. ^
פשוט קריטי עבורי שהשיחה תתנהל באופן אנונימי לחלוטין:(

היי אנונימי,
תודה.
אני מזמינה אותך לפנות אלינו בצ'אט, דרך האתר של סה"ר - סיוע והקשבה ברשת.
זה מופיע בלינק בתגובה הקודמת.
אחד ממתנדבינו יתכתב איתך באופן אישי ואנונימי.