כתבתי משהו קטן אני אשמח אם תביעו דעה

"ברוך שפטרני מעונשו של זה"-
ברוך שפטרני מעונשו של זה
העונש שמכביד ומבזה
והורס לי בכל רגע נתון את המחזה!
שאני מנסה לבנות..
מחזה בו כולם באמת אכפתיים והמשקל שלי יורד
מחזה בו אמא מבינה, ולהיפרד
זה לא יגרד, כל פעם כשמשהו קשה
אני לא יכולה לנוח על עליי הדפנה כי כולם הם בצודה של זרד
ונסיתי להביא את המרד
לעונש הזה
אבל לא משנה מה אני אעשה אחריי שלב מסויים אני לא אתפקד
עדיין לא נפטרתי אבל בכל זאת אני אגיד בריפיט
"ברוך שפטרני"
המחשבה היחידה שאני עוד יכולה להחזיק אופטימית
כשכמעט הפכתי לבולמית,כשאמא חד הורית,כשהתנאים ישתפרו מחלקית וכשמשקל זה "רק תדמית"