למה הרבה כותבים פה נורא מתייחסים לכתיבה לא ברצינות וחושבים שצריך לחכות למוזה?

כל אחד והשיטה שלו, בכל מקרה יש המון דרכים לכתוב אז זה טוב

שואל השאלה:
איזו שיטה ומה טוב בזה?? דרך אגב זה הכי גרוע לדלג על ימים! זה כמו שמישהו לא יגיע לעבודה כי לא בא לו..

השירים הכי טובים יוצאים מהרגש, לא מהראש .
את יכולה לא לחכות למוזה ולכתוב מהראש משהו שיהיה קליט ויתפוס , אבל כנראה שהוא יהיה שיר פופ חסר משמעות או סתם מילים בחריזה שאת מנסה להאכיל את עצמך שיש לה חשיבות.
סופרים שכותבים סיפורים זה משהו אחר, ואם את מדברת על כותבי שירים- הם כותבים כי הם צריכים לכתוב, זאת העבודה שלהם. אבל מה שהביא אותם למה שהם היום הם השירים מהלב.

כתיבה זה לא משהו חובה, יש אנשים שמעדיפים לכתוב כשנוח להם או באמת יש להם השראה ויש כאלה שכותבים כהרגל או ניסיון להשיג את הכתיבה המושלמת.
אי אפשר להגיד למישהו שהשיטה שלך יותר טובה

שואל השאלה:
^אבל אם מישהו כותב שירים מהראש "בלי רגש" אז יש יותר סיכוי שתהיה לו מוזה
מאשר מישהו שמחכה שתהיה לו השראה ומוזה כדי לכתוב דברים.
במיוחד כשמתחילים זה חשוב לכתוב כל יום..
גם אני כשהתחלתי לכתוב ברצינות אז כתבתי כל יום וכתבתי מלא שטויות אבל למי אכפת? אתם מתייחסים לזה כאילו כל שיר חייב לצאת מושלם והולכים לפרסם את השירים האלה ברדיו....
הבעיה עם כותבים שמחכים להשראה זה שקשה ככה להשתפר וסתם חבל. אז תכתבו גרוע למי אכפת?

^^אני לא אומרת שהשיטה שלי יותר טובה כי זה לא שיטה
אבל אני יכולה לפחות להעיד על עצמי שכשאני קוראת שיר או כתיבה אני מחפשת את הלב של הבן אדם על הדף, לרוב שסתם אין שום כיוון ושום רגש וכותבים מילים בניסיון להכריח את עצמך , מרגישים את זה וזה מאבד מבחינתי את המהות של הכתיבה אם אין משמעות אמיתית מהכותב

לא דיברתי עליך דיברתי לשואל/ת השאלה

שואל השאלה:
תקשיב אני לא דיברתי על שירים שמפרסמים. למה תמיד אתם חושבים שכל שיר נועד לפרסום? אני פונה פה אל הכותבים שחושבים שלא צריך לתרגל וצריך לכתוב רק כשיש מצב רוח. אז זה לא נכון באמת ואולי לא חייב לכתוב כל יום וגם אני לא חושבת שמישהו צריך "להכריח" את עצמו בקטע שהוא ממש ממש לא רוצה לכתוב והוא סובל ומכריח את עצמו להמשיך, אבל גם לחכות חודש שיבוא רעיון זה מיותר. דרך אגב זאת לא שיטה. זה נקרא התמדה וזאת לא שיטה שלי.

שואל השאלה:
ויפה שאין לכם מה לענות