כתבתי משהו, אשמח שתקראו.

כן, זה מוזר.
מוזר לחשוב על כמה מהר זה עבר.
החיים עוברים והלב ממשיך להישבר.
הכאב עובר אבל את בוחרת לוותר.
מוותרת על עצמך, איזו טיפשה.
אומרת שאת צריכה חופשה.
משהו שיסיח את דעתך מכולם.
משהו שיבריח אותך מהעולם.
את לא רוצה להיות פה, את מי זה מפתיע?
והנה הכאב לא חודל להגיע.
את נדקרת, נשברת, נשרפת מבפנים.
אבל לא רואים את זה על הפנים.
את מסתירה את האמת, מתביישת.
את לא יודעת כמה האמת רועשת.
נכון, זה קשה, זה רע וזה עצוב.
אבל הכל בסדר. השמחה עוד תשוב.
את לא מאמינה, נפגעת מספיק.
חבל שאת הלב השבור אי אפשר להדביק.
אני מאמינה בך. הכל יהיה טוב.
את רק צריכה זמן בשביל לחשוב.