9 תשובות
אם אתה מאמין בטוב של אלוקים אז אתה מאמין שמטרותיו טובות.בכל מקרה,זה העניין של אמונה. אמונה לא צריכה הוכחות.אבל אני מאמינה שיש לזה הוכחות..אני לא יודעת בכל אופן
אנונימית
שואל השאלה:
אז למה הם מאמינים שהוא טוב ולא שהוא רע?
אז למה הם מאמינים שהוא טוב ולא שהוא רע?
אנונימית
כי הם בוחרים להאמין באלוקים טוב.זאת אמונתם.
אנונימית
כן.
שואל השאלה:
^אז אני אשמח שתוכיח
^אז אני אשמח שתוכיח
אנונימית
"כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא"(דברים לב ד)
הפ פשוט חושבים שלמציאות יש חובה להתאים את עצמה לרגשות שלהם. זאת הסיבה שאנשים מאמינים מתחתחילה.
^^^יהיה קצת מסובך, שכן כל הראיה (שמקורה במטאפיזיקה ז' של אריסטו) בנויה על הקדמות מספר שטעונות הוכחה גם כן, אז לצורך העניין אניח את ההקדמות כמוכחות כבר.
במדע האריסטוטלי, כל תנועה היא יציאה מן הכוח אל הפועל של דבר מה שהיה אצור בגוף. ההבדל בין סברה זו לסברת הכמניקה הקלאסית בוא בכך שבמכניקה הקלאסית התנועה של הגוף לא הייתה אצורה בו, אלא היה בגוף פוטנציאל לקבל תנועה ממקור חיצוני, ומימוש הפוטנציאל בא מהכוח שהפעיל עליו הגוף החיצוני. להבדל זה השפעות רבות אחרות, רך אין הוא רלוונטי לענייננו ולכן אדבוק בניסוח האריסטוטלי, שכן הוא פשוט יותר. אם כן, הנחה ראשונה תהא: "כל תנועה היא יציאה מן הכוח אל הפועל". ההנחה השנייה תהיה ש: "כל יציאה מן הכוח אל הפועל דורשת מוציא אל הפועל שיוציא לפועל את התכונה האצורה בגוף בכוח", והמופת על כך ברור. משתי ההנחות נובעת המסקנה שקיים מניע בלתי מונע, שכן היקום לא יכול להיות אינסופי בזמן בפועל, ומחוייב שיהיה בכוח ראשון (שהרי יש תנועה), ומכיוון שיש בכוח ראשון מחוייב שהיה מוציא אל הפועל ראשון, ושהוא לא מונע בעצמו, מניע כזה ייתכן רק אם הוא תכלית לכל תנועה (שכן תכלית היא נחה, אם אדם רוצה להגיע אל העבודה אז הוא בלבד נע, העבודה רק קיימת ובכך מניעה את האדם). נסדר את מה שהשגנו עד עתה:
1. כל תנועה היא הוצאה אל הפועל של דבר מה שהיה בכוח,
2. כל הוצאה אל הפועל חייבת דבר מה שיהיה המוציא אל הפועל,
3. מסקנת ביניים: חייב להיות מניע בלתי מונע והוא משמש כתכלית לכל תנועה, נכנה את המניע הזה בשם "אלוהים".
עתה נמשיך ונגיד שכל הדברים שואפים מטבעם אל הטוב (טוב בבחינת מידה טובה, הורטו היוונית), תכלית הצמח היא הצמיחה הטובה, תכלית הכסא היא ההושבה הטובה, וכד'. מכיוון שכך חייבת להיות תכונה משותפת לטוב, והיא שהוא משמש כתכלית לכל, ומכאן גם שאינו משתנה. כעת אנו חייבים לזהות בעל כרחנו את הטוב עם המניע הבלתי מונע, שכן כל מה שזהה בתכונותיו - הוא הוא עצמו (המניע הבלתי מונע=תכלית הכל הבלתי משתנה=הטוב). כעת על כרחנו נגיד שהאלוה נמצא, והוא נמצא בבחינת טוב. ננסח את הראיה:
1. כל תנועה היא הוצאה אל הפועל של דבר מה שהיה בכוח,
2. כל הוצאה אל הפועל חייבת דבר מה שיהיה המוציא אל הפועל,
3. מסקנת ביניים: חייב להיות מניע בלתי מונע והוא משמש כתכלית לכל תנועה,
4. כל הדברים שואפים מטבעם אל הטוב, הטוב משמש כתכלית לכל,
5. הטוב קבוע ולא משתנה,
6. לכן: המניע הבלתי מונע נמצא בבחינת טוב.
במדע האריסטוטלי, כל תנועה היא יציאה מן הכוח אל הפועל של דבר מה שהיה אצור בגוף. ההבדל בין סברה זו לסברת הכמניקה הקלאסית בוא בכך שבמכניקה הקלאסית התנועה של הגוף לא הייתה אצורה בו, אלא היה בגוף פוטנציאל לקבל תנועה ממקור חיצוני, ומימוש הפוטנציאל בא מהכוח שהפעיל עליו הגוף החיצוני. להבדל זה השפעות רבות אחרות, רך אין הוא רלוונטי לענייננו ולכן אדבוק בניסוח האריסטוטלי, שכן הוא פשוט יותר. אם כן, הנחה ראשונה תהא: "כל תנועה היא יציאה מן הכוח אל הפועל". ההנחה השנייה תהיה ש: "כל יציאה מן הכוח אל הפועל דורשת מוציא אל הפועל שיוציא לפועל את התכונה האצורה בגוף בכוח", והמופת על כך ברור. משתי ההנחות נובעת המסקנה שקיים מניע בלתי מונע, שכן היקום לא יכול להיות אינסופי בזמן בפועל, ומחוייב שיהיה בכוח ראשון (שהרי יש תנועה), ומכיוון שיש בכוח ראשון מחוייב שהיה מוציא אל הפועל ראשון, ושהוא לא מונע בעצמו, מניע כזה ייתכן רק אם הוא תכלית לכל תנועה (שכן תכלית היא נחה, אם אדם רוצה להגיע אל העבודה אז הוא בלבד נע, העבודה רק קיימת ובכך מניעה את האדם). נסדר את מה שהשגנו עד עתה:
1. כל תנועה היא הוצאה אל הפועל של דבר מה שהיה בכוח,
2. כל הוצאה אל הפועל חייבת דבר מה שיהיה המוציא אל הפועל,
3. מסקנת ביניים: חייב להיות מניע בלתי מונע והוא משמש כתכלית לכל תנועה, נכנה את המניע הזה בשם "אלוהים".
עתה נמשיך ונגיד שכל הדברים שואפים מטבעם אל הטוב (טוב בבחינת מידה טובה, הורטו היוונית), תכלית הצמח היא הצמיחה הטובה, תכלית הכסא היא ההושבה הטובה, וכד'. מכיוון שכך חייבת להיות תכונה משותפת לטוב, והיא שהוא משמש כתכלית לכל, ומכאן גם שאינו משתנה. כעת אנו חייבים לזהות בעל כרחנו את הטוב עם המניע הבלתי מונע, שכן כל מה שזהה בתכונותיו - הוא הוא עצמו (המניע הבלתי מונע=תכלית הכל הבלתי משתנה=הטוב). כעת על כרחנו נגיד שהאלוה נמצא, והוא נמצא בבחינת טוב. ננסח את הראיה:
1. כל תנועה היא הוצאה אל הפועל של דבר מה שהיה בכוח,
2. כל הוצאה אל הפועל חייבת דבר מה שיהיה המוציא אל הפועל,
3. מסקנת ביניים: חייב להיות מניע בלתי מונע והוא משמש כתכלית לכל תנועה,
4. כל הדברים שואפים מטבעם אל הטוב, הטוב משמש כתכלית לכל,
5. הטוב קבוע ולא משתנה,
6. לכן: המניע הבלתי מונע נמצא בבחינת טוב.
שמעתי שה"רע" גם בא מה' והוא מתחבר עפ הטוב ביחד ואז נישאלת השאלה האם זה רע באמת
יכול להיות שלנו כן ולה' זה דבר עם כוונות יותר רחוקות
כמו שאומרים הכל לטובה בסוף
יכול להיות שלנו כן ולה' זה דבר עם כוונות יותר רחוקות
כמו שאומרים הכל לטובה בסוף
באותו הנושא: